למילארפה הייתה אחות, שהתעקשה שהוא ימצא אישה ושיהיו לו בית וילדים, אך במקום זאת מילארפה עזב את הבית ופגש את המורה שלו, מארפה. כשאחותו גילתה שמארפה נשוי ויש לו בית ומשפחה, היא חזרה על העניין בפני מילארפה.
"מדוע אינך נוהג כפי שהמורה שלך נוהג"?
"אם שועל נובח בַּמָּקוֹם בו אריה שואג, זו שגיאה".
לאחר מכן מילארפה התארח בביתם של בני זוג אשר למרות כל מאמציהם, לא הצליחו להביא ילדים לעולם. הם רצו לאמץ את מילארפה, אך הוא סירב. "איני יכול להישאר אתכם כבנכם המאומץ. אך אִמְרוּ לי, מה מטריד אתכם?" בני הזוג הלינו על כך שלא יהיה מי שידאג להם ויטפל בהם בזקנתם.
מילארפה חשב, ואז השיב:
"כשעלם ועלמה נפגשים לראשונה, הם נראים האחד לשנייה יפים כמו אלים, ועולה בהם תשוקה שאינה יודעת שובע לבהות האחד בפניה של השנייה. בהמשך, לאחר שהם הכירו זו את זה למשך זמן מה, הם מתחילים לעשות האחד לשנייה פרצופים חמוצים. במהרה, אם האחת אומרת שתי מלים, השני ישיב בשלוש. בהמשך, מתישהו הם מתחילים לריב. אם האחד נוגע בשיער של השנייה, היא תתפוס בצווארו. הוא מאיים אז להסתער עליה עם מקל, והיא תיקח כף עץ כדי להחטיף לו בחזרה.
תלמידי, רצ'ונגפה, התנסה בדבר דומה. רצ'ונגפה עזב את המורה שלו וויתר על נדריו כדי לשאת אישה שתלטנית מאוד. יום אחד, בעוברו ברחוב, נקרה בדרכו מקבץ נדבות אשר התחנן בפניו שייתן לו את מחרוזת הטורקיז שלו. רצ'ונגפה נתן לו אותה, אך כשהגיע לביתו, אשתו ביקשה לדעת מה אירע לטורקיז. כשרצ'ונגפה סיפר לה, היא התכעסה כל כך עד שהפילה אותו עם המצקת של מרק אטריות הטוּגְפַּה (tugpa). רצ'ונגפה נאנח, 'קיבלתי טקסי חניכה רבים בימי חיי, אך מעולם לא חניכה של מצקת. ועוטרתי בעיטורים רבים, אך מעולם לא באטריות של מרק הטוּגְפַּה!'
"זמן מה לאחר מכן, נתתי חניכה שאליה הגיע רצ'ונגפה. נופפתי במחרוזת טורקיז ואמרתי 'אם אתה רוצה לקבל את החניכה, עליך לתת את זה', ביודעי היטב שרצ'ונגפה כבר וויתר על הטורקיז שלו! אתה מבין, בין בני זוג מתרחשות מריבות, כשהם מזדקנים ומאבדים את השיניים שלהם, הם נראים כשוורים ופרות. לבסוף, הם נראים כמו שדים ורוחות! אז, לא תודה, לא אקבל את הצעתכם לאמץ אותי".
הבעל התעקש, בעודו עומד על כך שהוא מוכרח שיהיה לו בן שיטפל בו ובאשתו, ויעניק להם בטחון. "אם תהיה הבן שלנו, נערוך לך חתונה, ויוכלו להיות לך ילדים שיטפלו בך". אך מילארפה סירב.
"מאוד נחמד שיש ילדים. כשיש לך ילדים בהתחלה הם כה יפים- כמו בני ובנות אלים! והם מביאים אושר כה רב! אך עם חלוף הזמן, ככל שהם מתבגרים, יש להם רק דרישות ממך. הם מתנהגים כאילו לקחת מהם איזו הלוואה, מציקים תדיר ומזכירים לך לפרוע את חובך. בסופו של דבר בנים יביאו זרים, חברים, חברות, אל בית הוריהם על מנת שיאכילו אותם. לאחר מכן, הם ישתלטו על הבית ובהדרגה יבעטו את ההורים החוצה מהבית שלהם עצמם.
אם תבקש מהם משהו בצורה נחמדה, הם ישיבו בהתפרצות עליך. יזלזלו בך כשתזדקן ויתביישו בך- אפילו באימם שלהם. אז הם יִשְׁתַּנּוּ מקצה לקצה לעומת האופן בו היו פעם- נסיכים קטנים מתוקים. הם לעולם לא יעניקו לך שלוות תודעה, לעולם לא יגמלו לך על הטוב שנתת להם. הם תמיד יעשו את ההיפך ממה שאתה רוצה שיעשו- שיער מוזנח, בגדים משונים, נעליים מעוררות גיחוך".
"אם בן גורם לכאלה צרות צרורות, אז- היינו רוצים בת" הציעה האישה, עדיין לא מוכנה לוותר".
"בתחילה", מילארפה ענה בסבלנות, "בת היא בדיוק כמו בן קטן, מתנהגת למופת וצייתנית. אך גם הן, בסופו של דבר הופכות לכוחניות ורכושניות- יש להן רצונות אין סופיים ודרישות בלתי מוגבלות. במקום להביא רווחה אל הבית, הן דורשות את כמות הכסף הגדולה ביותר שרק תוכלו לתת בשביל בזבוז. הן משדלות את אביהן וגונבות מֵאִמָּן, נוטלות בלי לבקש. לעולם אין להן כל הכרת תודה- לוקחות כמובן מאליו שזו חובתם של הוריהן לתת להן את כל מה שרק ירצו.
הן גורמות להוריהן תסכול מנטלי אינסופי ודאגה, יוצאות עם הבנים הלא נכונים, חוזרות הביתה בשעה מאוחרת. הדרך שלהן לגמול להוריהן על טוב ליבם היא בהפניית פרצופים חמוצים לעברם, כמו ייטי איש השלג הזועם. אחר כך, יעזבו לטובת הקמת בית אחר, וייקחו מהוריהן ככל שיוכלו. הן יחזרו לבית הוריהן לביקור רק אם הן ייקלעו לצרה".
"לכן, אמר מילארפה, "נטשתי את כל הסבל המיותר הזה לצמיתות. אינני רוצה כלל בנות או בנים"
הזוג המשיך, עדיין לא משוכנע. "מה לגבי חברים? זה כל כך עצוב ונלעג שלא יהיה לך אף אחד שתוכל לחוש קרבה אליו- קרוב/ה או חבר/ה".
"הם אותו הדבר! כשאתה נפגש עימם לראשונה כל כולם חיוכים, כה נעימים, הם גורמים לך לחוש מאושר עד מאוד. בהמשך יוצאים מהם דברי להג, פטפוטים וחדשות, הם מזמינים אותך לפה ולשם, ולעולם אין לך רגע לעצמך. אז אתה מוכרח לחזור בחזרה לבית לבקר את כל הקרובים שלהם- הם מפילים עליך את כל קורותיהם ולך אין כל שלווה. לאחר מכן, אתם מחליפים מתנות ומזון, מכינים ארוחות זה לזה. בסופו של דבר תתחילו להתחרות האחד בשני. כל אחד צריך לדעת מה האחר עשה, הם מתחילים להתקנא, ויריבויות צצות ועולות.
"אם לא היית קרוב לאף אחד או אחת מעולם, אין חילוקי דעות, אבל כשאתה מתחיל להתחבר עם אנשים, וויכוחים הופכים להכרח. כשאנשים מרכלים, הם מרכלים על אלו שהם הכי קרובים אליהם. אם אתה חי קרוב למישהו/י תמיד תמצא מגרעה. אלו שאינם חברים יעזבו אותך לבד, אך חברים הבאים לבקר אותך ילכו לאחר מכן לרכל על החסרונות שמצאו בך. אני לא רוצה קרובים וחברים כאלה שרצונם הוא לנצל את רגעי האושר שלי ואין בהם עניין לחלוק עִמִּי את רגעי האומללות שלי", אמר מילארפה.
מבלי להירתע, הבעל והאישה ניסו להציע הצעה אחרונה. "אנחנו מבינים, אינך רוצה חברים, ילדים או משפחה. אבל לנו יש רכוש רב. אם תישאר אתנו, תוכל לרשת אותו כשנמות".
מילארפה נִעְנֵעַ ראשו לשלילה. "גם הדבר הזה חסר תועלת. לא אקריב את מטרתי להגיע להארה למען כל היצורים החשים בעבור העושר שאתם מציעים.
עושר אינו דבר נצחי או בר קיימא. תשוקה לעושר היא כמו שתיית מים מלוחים- לעולם לא יהיה לך מספיק מהם. ככל שיהיה לך יותר, כך תרצה יותר. הון, כשאתה צובר אותו לראשונה, מעניק לך הנאה וגורם לאחרים להתקנא. מאוחר יותר, ככל שיש לך יותר נכסים, כך הרצון לחלוק אותם הופך להיות יותר מקוּמץ ומסויג. זו צבירת העושר שלך עצמך המושכת אויבים. משפחה וחברים ינהרו לעברך כדי להוציא ממך משהו, ועדיין יהפכו להיות אויבים שלך עקב קנאתם בך.
בסוף, כשתזדקן, אחרים ימצאו עצמם צורכים את מה שצברת. בני אדם נרצחו בשל עושרם על ידי גנבים. העושר שלך יכול להרוג אותך. צבירת הון היא כמו אבן דרך ללידות נמוכות. אז לא תודה, עליי לסרב להצעתכם הנדיבה להעניק לי את העושר שלכם. זה פיתיון כמו משחק של שדים. אך פגישתנו הייתה מועילה, ובעתיד בהחלט אסייע לכם להגיע למרחב הבודהה. אתפלל בעבורכם, מאחר שהצעתם לי כה הרבה".
כך, בסופו של דבר, בני הזוג השתכנעו בחסרונות של כל הדברים הללו. הם הפכו להיות מסורים למילארפה, והשתמשו בעושרם לשם מתן מנחות. הם קיבלו ממנו לימוד, ובסופו של דבר השיגו את המצב של אמון בוטח ותובנה לפני שמתו.
אלו הן אם כן תורות לימוד, שמילארפה העביר על אי-היאחזות בילדים, בחברים, בקרובים, ועל אי היאחזות בעושר; ועל חיים נינוחים עם הדהרמה.