סוגי סבל אמיתיים והסיבות האמיתיות למצבי הסבל הללו
הבודהה לימד שלמרות שישנן בעיות אינדיבידואליות רבות שאיתן יש לנו התמודדות בחיים, הסבל האמיתי נעוץ בעובדה שאנו מנציחות ומנציחים את התעוררותם החוזרת ונשנית של מצבי הסבל שלנו. אנו מנציחות ומנציחים את חוויוֹת האומללוּת והאושר הבלתי מספק שעולות ויורדות באופן בלתי נשלט, ואת התגלמותנו החוזרת בגוף ותודעה מוגבלים בכול לידה מחדש כבסיס שעל גביו אנו חוות וחווים את העליות והמורדות הרגשיות הללו. הבודהה גם לימד שהסיבות האמיתיות להנצחתנו את המצבים הללו שוכנות בתודעה שלנו עצמנו.
התודעות שלנו מקרינות מציאות כוזבת בנוגע להשפעות ההתנהגות שלנו על עצמנו ועל אחרות ואחרים וגם בנוגע לאופן שבו אנחנו, כול האחרות והאחרים וכול התופעות קיימים. אנו מדמיינות ומדמיינים באופן שגוי שאנו קיימות וקיימים כישות קונקרטית מוצקה, בפני עצמה, הנקראת "אני". ואנחנו מדמיינות ומדמיינים באופן שגוי שגם התודעות שלנו הן מעין ישויות מוצקות בתוך הראש שלנו שאו שיש לנו הזדהות איתן, משום שנדמה לנו שהקולות שבראשנו נמצאים בתוככי התודעות שלנו, או שאנו מתייחסות ומתייחסים אליהן כאל מעין מנגנון שבו אנו משתמשות ומשתמשים כדי להבין דברים ולחשוב. אין בנו מודעות לכך שאף אחת מההקרנות הללו אינה תואמת את המציאות, אך, אף גרוע מכך, יש בנו אמונה שהן כן תואמות את המציאות.
האם אי פעם ריחמת על עצמך, כשחשבת, "אף אחד או אחת לא אוהבים אותי; אף אחד או אחת לא זקוקים לי?" או שחשת מתח רב מאד וחשבת, "אין לי את היכולת להתמודד עם דברים; זה יותר מדי בשבילי?" האם המצבים הללו הם מצבי תודעה שמחים? ברור שלא. יכול להיות שנתפלש ברחמים עצמיים ובאומללות, אבל שביחד עם זאת תהיה בנו כמיהה לכך שהרגשות האלה ייעלמו. הבעיה היא באופן שבו אנחנו תופסות ותופסים את המצב הזה. זה מרגיש כמו חוברת צביעה שבה מצוירת האומללות הזו כענן אפור, שעומד בפני עצמו, וסביבו משורטט קו אחיד, כשהוא תלוי מעל ל"אני", שגם הוא עצמאי ונתון בתוך קו אחיד משורטט. בהתבסס על האֵמון שלנו בכך שהמופע הכוזב הזה תואם את המציאות - פשוט כי ככה זה מרגיש - אנו מפתחות ומפתחים רגשות מפריעים כמו השתוקקות וכמיהה לכך שמישהו או מישהי יאהבו אותנו או לחילופין רגשות כעס כלפי מישהו או מישהי כאשר הם לא מראים לנו אהבה. הרגשות המפריעים הללו מעוררים בנו דחף קארמי כפייתי לבוא בדרישה שאינה הגיונית למישהו או למישהי שיבלו את זמנם איתנו וירעיפו עלינו חיבה. אפילו אם הם יענו לדרישה שלנו, כול אושר קצר-מועד שנחווה אף פעם לא יספיק, ואנו רק נדרוש עוד, תוך הנצחת המצב האומלל.
בתוך לוּפ שכזה, התודעות שלנו מבולבלות ומעורפלות. אין לנו חשיבה בהירה, וההתנהגות שלנו יוצאת משליטה. אבל האם בלבול הוא חלק מטבעה של התודעה? כדי לענות על שאלה זו, עלינו להבין מה משמעותה של המילה "תודעה" בבודהיזם. התודעה אינה איזה "דבר" בפני עצמו שנמצא בראש שלנו, אלא היא מתייחסת לפעילות מנטלית. זוהי הפעילות המנטלית האינדיבידואלית הסובייקטיבית של חוויתם של דברים. היא משתנה באופן תמידי כאשר דברים שונים נחווים במצבים שונים, אולם טבעה הקונבנציונלי נותר תמיד זהה. גם טבעה העמוק ביותר נותר תמיד זהה- הוא משולל קיום בצורה כלשהי שהיא בלתי אפשרית.
ישנן דרכים בלתי אפשריות רבות שבהן אנו מדמיינות ומדמיינים באופן כוזב את צורת קיומן של התודעות שלנו. לדוגמה, אנו חושבות וחושבים על התודעה כעל ישות קונקרטית מוצקה שזהה ל"אני" מוצק או לדבר כלשהו ש "אני" מוצק שכזה עושה בו שימוש. מכיוון שאף אחת מההשקפות הכוזבות הללו אינה תואמת את הטבע האמיתי של התודעה – אלה הן רק פנטזיות ולכן הן אינן חלק מטבעה של התודעה - כול המצבים המנטליים המבוססים על ההשקפות הכוזבות הללו גם הם אינם חלקים מטבעה של התודעה. המצבים המנטליים האלו כוללים את התפיסות השגויות שלנו של "אני", את הרגשות המפריעים שמתעוררים ועולים בנו בניסיון להפוך את ה"אני" הזה למוגן, ואת הדחפים הכפייתיים שמושכים אותנו לתוך פעולות חסרות תוחלת כדי לרומם את ה"אני" הזה. מכיוון שאף אחד מאלה אינו חלק מטבע התודעה והם כולם מבוססים על תפיסות שגויות של הטבע הזה, ניתן יהיה להסירם לנצח ברגע שאותן תפיסות שגויות יוחלפו בהבנה נכונה של הדברים. לעומת זאת, רגשות בונים כמו אהבה וחמלה, אינם מבוססים על תפיסות שגויות של טבע התודעה. הודות להבדל הגדול הזה, הבנה נכונה אינה דוחקת אותם.
היפסקות אמיתית של סבל, אם כן, אינה היפסקות של התודעות שלנו. התודעות שלנו, עם כול איכויותיהן הטובות כמו אהבה, חמלה והבנה נכונה, ממשיכות ממחזור חיים אחד למשנהו. מה שמגיע לסיומו הוא הלידה החוזרת ונשנית הבלתי נשלטת שלנו עם גופים ותודעות מוגבלים שנשלטים על ידי חוסר מודעות, רגשות מפריעים ודחפים קארמיים כפייתיים.
ארבעת ההיבטים של היפסקויות אמיתיות
לְאֶמֶת הנאצלים והנאצלות השלישית, היפסקות אמיתית, יש ארבעה היבטים.
- ראשית, זוהי היפסקות אמיתית של הסיבות האמיתיות המנציחות את היווצרותם של כול סוגי הסבל. כול אירוע ספציפי של סבל יסתיים אוטומטית, כי כול מה שמושפע מסיבות ותנאים הוא ארעי ונפסק באופן בלתי נמנע. עם זאת, "היפסקות אמיתית", משמעה שאירועים כאלה לעולם לא יחזרו שוב על עצמם. מכיוון שטבע התודעה הוא צלול - במובן של היותו משולל לחלוטין מכול הסיבות האמיתיות הללו - הבנת העובדה הזו סותרת את התפיסה המוטעית שאין דרך להיפטר מכך שאנו מנציחות ומנציחים את התעוררותם של סוגי סבל אמיתיים.
- שנית, היפסקות אמיתית היא מצב של שלווה, מכיוון שכול הגורמים המנטליים המפריעים שוככים. זה סותר את הרעיון המוטעה שהגעה למצב עמוק של ריכוז מוטמע, מביאה להיפסקות אמיתית של כול הבעיות שלנו, כי כשנמצאים במצב הזה, יש תחושה הדומה לזו של לקיחת כדור חזק לשיכוך כאבים שמוביל לחוסר תחושה. לא משנה כמה זמן נשהה במצבים כאלה, בשחרור מכאב ומסבל, זה לא מה שיסיר את הגורמים האמיתיים לבעיות שלנו. זהו רק פסק זמן ארעי. הריכוז מסתיים, התרופה מתפוגגת והבעיות שלנו חוזרות.
- שלישית, היפסקות אמיתית הינה מצב נעלֶה. הוא מתעלה על כול הגשמה ארצית שהיא. לא משנה עד כמה אידיאלי יהיה העולם הווירטואלי שניצור ושאליו נברח, אין לנו יכולת להימלט ממצבי הסבל האמיתיים ומהסיבות האמיתיות שלהם על ידי כך שנסתתר שם. הבעיות שלנו במה שנקרא "העולם האמיתי" לא תעלמנה.
- ודבר אחרון, היפסקות אמיתית היא יציאה סופית מכול סוגי הסבל האמיתיים והגורמים האמיתיים שלהם, ולא רק יציאה חלקית או זמנית. אף על פי שהיציאה הזו מתרחשת בשכבות ובשלבים - מכיוון שחוסר המודעות והתפיסות השגויות שלנו לגבי האופן שבו אנו, אחרות ואחרים והכול מתקיימים, מושרשים עמוק בתוכנו כהרגלים ונטיות –בכול זאת הסרתם המוחלטת, כך שהם לעולם לא ישובו ויחזרו על עצמם, היא בהחלט אפשרית. זאת מכיוון שהם אינם חלקים מטבע התודעה. הם כתמים חולפים משום שהתודעה, מטבעה, היא צלולה.
סיכום
כאשר זה אפשרי לשחרר את עצמנו לַנצח מהסיבות האמיתיות להנצחת מצבי הסבל האמיתיים שלנו, מדוע שנרצה בכלל להסתפק רק בהפחתתן או בדיכוי זמני שלהן? כמובן, תוך כדי כך שנעבוד על מנת להיפטר מהן לנצח, יהיה עלינו למזער בהדרגה את התדירות והעוצמה שלהן, אבל הבודהה הדגיש שכולנו יכולות ויכולים להגיע להיפסקות אמיתית שלהן. למה לשאוף לפחות מזה?