דיבור נכון, התנהגות ופרנסה

סקירה

שלושת האימונים במשמעת מוסרית, ריכוז והבחנה מוּדעת תמיד ממוקדים בַּמטרה לסייע לנו  להתגבר על הבעיות שלנו ועל כל סבל שהוא מנת חלקינו. 

השיטה היא לזהות את הגורמים לקשיים שלנו, וליישם את השלושה כדי לחסל גורמים אלה.

בנוסף לכך טיפוחם של שלושת האימונים במסגרת חיינו היומיומיים מועיל מאוד בעת התנהלות עם הזולת.

  • משמעת מוסרית - חשוב להתבונן בצורת ההתנהגות ואופן הדיבור שלנו כלפי אחרות ואחרים. אנו זקוקות וזקוקים למשמעת מוסרית כדי להימנע מלעשות כל דבר שיהיה מזיק או הרסני.
  • ריכוז - עלינו לסגל יכולת ריכוז בעת התקשרות עם אחרות ואחרים, על מנת שנדע מה קורה איתם/ן ומהם הצרכים שלהם/ן. אם התודעות שלנו מתפזרות לכול עבר, והמבט נעוץ כול הזמן בטלפונים הניידים שלנו, זה די מקשה על התקשורת עם הזולת.
  • הבחנה - אם הקשבנו היטב לזולת, נוכל להיעזר בהבחנה מוּדעת כדי להחליט מהי התגובה ההולמת. זה מוביל שוב לחשיבה, להתנהגות ולדיבור נכון כלפי הזולת.

שלושת האימונים הולכים יד ביד ומְחַזקים זה את זה ולכן עלינו ליישם את כולם בו זמנית. כשאנו לא בחברת אחרות ואחרים, שלושת האימונים מעולים גם בְּיחס לעצמנו:

  • הם מונעים מאיתנו מלפעול בדרך של הרס-עצמי. 
  • תודעותנו ממוקדות, כך שנוכל להביא לידי מימוש את כל מה שנרצה להשיג.
  • אנו נעזרות ונעזרים באינטליגנציה הבסיסית שלנו כדי להבחין בין מה שמתאים ומה שאינו ראוי.

בצורה זו, הם מהווים קווים מנחים בסיסיים מאוד שנוכל ליישם בחיי היומיום שלנו, הן בסיטואציות אישיות והן בעת התקשרויות חברתיות.

הדרך כפולת השמונה 

אחת הדרכים להתאמן בשלושת האימונים נקראת "הדרך כפולת השמונה" (המכונה לעיתים גם "הדרך המתוּמֶנֶת"). מדובר בפשטות בשמונה סוגים של תרגולים שבהם נתאמן, שיסייעו לפתח שלושה היבטים.

לאִימון שלנו במִשמעת מוסרית, קיימים שלושה תרגולים: 

  • דיבור נכון - הדרך שלנו לתקשר
  • גבולות פעולה נכונים – אופן ההתנהגות שלנו
  • פרנסה נכונה - כיצד אנו מתפרנסים ומתפרנסות.

לאִימון שלנו בריכוז יש גם כן שלושה:

  • מאמץ נכון – לשחרר את תודעתנו מכיווני חשיבה הרסניים ולפתח מצבי תודעה שתורמים למדיטציה
  • תשומת לב מודעת נכונה - לא להרפות ממוּשָא המיקוד ומהמוטיבציה שלנו
  • ריכוז נכון - להישאר במיקוד על מַשהו בּוֹנֵה.

לאִימון שלנו בהבחנה מודעת, ישנם שניים:

  • השקפה נכונה - מה שבו נאמין שהוא אמיתי, בהתבסס על הבחנה נכונה בין מה שנכון ומה שמוטעה, או מזיק ומועיל
  • כוונה נכונה (מחשבה ממוטיבציה נכונה) - מצב התודעה הבונה שאליו מובילה השקפתנו הנכונה.

באופן רחב יותר, לכל אחד משמונת התרגולים יש דרך יישום לא נכונה, אותה ברצוננו לשמוט, ודרך נכונה לעשות זאת, אותה נרצה לאמץ.

דיבור

אופן הדיבור שלנו עם אחרות ואחרים משקף את מצב התודעה שלנו עצמנו. זה משפיע על הרגשתו של הזולת, על יחסו אלינו ועל התנהגותו כלפינו בתגובה לכך. לפיכך עלינו לדעת אילו דרכי דיבור מועילות ואילו דרכים מזיקות.

דיבור לא נכון 

דיבור לא נכון הוא זה שגורם לחוסר אושר ולבעיות:

  • לשַׁקֵּר - לומר דבר מה שאינו אמת ולהונות אחרות ואחרים. אם יצא לנו שֵׁם של כאלה שאומרים או אומרות דברי שקר או מרמים/ות את הזולת, לא יהיו מי שיאמינו לנו, יסמכו עלינו או אפילו יקשיבו לְמה שנאמר. זה יוצר מצב שאין בו אושר. 
  • דיבור מְפַלֵּג- אמירת דברים רעים על הזולת לאנשי המעגל החברתי שלו או לשותפיו ושותפותיו, בניסיון להרוס מערכות יחסים. זה גורם למי שבסביבה לתהות מה אנו אומרות או אומרים עליהם מאחורי גבם והורס את מערכות היחסים שלנו עצמנו.
  • דיבור לא נעים  לדבר בצורה אכזרית, או לצעוק ולקלל את הזולת. כשנפגע בזולת באמצעות הדיבור שלנו, גם הזולת יתחיל לדבר אלינו באותו האופן, ואלא אם כן מדובר במזוכיסט או מזוכיסטית הם לא ירצו להיות בקרבת מי שצועק עליהם ללא הרף. 
  • פטפוט חסר משמעות - לדבר "בלה בלה בלה" כל הזמן, להפריע לאחרות ולאחרים ולדבר על שטויות, או רכילות. התוצאה היא שאף אחד או אחת לא ייקחו אותנו ברצינות, ואנשים יחשבו שזה כאב ראש רציני להיות איתנו. זה בזבוז זמן מבחינתנו שלנו וגם בזבוז זמנו של הזולת.

דיבור נכון

דיבור בונה הוא זה שעוזר לנו להימנע מארבעת סוגי הדיבור הלא נכון המפורטים מעלה. הרמה הראשונה של המִשמעת היא שכאשר מתחשק לנו לומר דבר מה שאינו אמת, לצעוק על מישהו/י או לפטפט, נכיר בכך שזהו דיבור הרסני המוביל לחוסר אושר, ולכן נשתדל ונתאמץ שלא לעשות זאת.

זה כלל לא קל, כי עלינו לתפוס את עצמנו בַּרגע בו עולה בנו החשק, לפני שפשוט נאמר זאת בצורה כפייתית. זה כמו לרצות חתיכת עוגה. לפעמים תהיה לנו הזדמנות לקבל פרוסה שנייה, אבל לפני שניקח אחת באימפולסיביות, נוכל לחשוב, "למרות שאני רוצה בה, אין צורך שאקח רק בגלל שמתחשק לי. אין לי צורך בעוגה הזו; היא תתרום לעלייתי במשקל ועלי לרדת במשקל". זוהי המִשמעת שעליה מדובר. 

כשמתחשק לעשות דברים מסוג זה, המאסטר ההודי הקדום שנטידווה ממליץ לנו להישאר כמו בול עץ. כאשר מתחשק לי לצעוק או לומר משהו נִבזי, אז מתוך הבנה שזה ירגיז גם אותי וגם אתכם/ן, לא אומר זאת. אשאר פשוט כמו בול עץ. כשמתחשק לי לספר איזו בדיחה מטופשת או להעיר הערה מיותרת, אבין שזה בסך הכול פטפוט חסר תוחלת ולא אומַר דבר. זה מסוג הדברים האלה. 

הרמה השנייה של המִשמעת מתבטאת בעשיית משהו בונה בפועל במקום זאת – אם כך, נדבר בצורה מועילה. זה נובע מההבנה כי פעולה זו תביא אושר, ותהפוך כל סיטואציה להרמונית יותר. מה שעלינו לעשות הוא לחשוב במונחים של סיבה ותוצאה.

טיפוח דיבור נכון דורש למעשה מאמץ מודע מאוד והחלטה נחרצת לדבר בכנות, בעדינות, באדיבות, בזמן המתאים, במידה המתאימה, ורק כאשר זה משמעותי:

  • עלינו להשתדל לא להטריד כל הזמן אנשים או להתקשר אליהם או לסמס ללא הפסק, במיוחד לגבי דברים סתמיים כמו מה שאכלנו בארוחת הבוקר או רכילות. זהו פטפוט חסר משמעות שפשוט מפריע לאחרות ולאחרים.
  • צעד הולם יהיה שכאשר נדבר עם אנשים, לא נאריך בדברים יתר על המידה או ננסה לשכנע בנושאים מסוימים, במיוחד אם הם כבר הסכימו איתנו.

כמובן שעלינו להסתייע בהבחנה. למשל, בהקשר של דיבור בכנות, אם מישהי או מישהו לובש חולצה או שמלה מכוערות וזה עלול לפגוע בהם, לא נֹאמַר בפשטות "טוב, זה באמת נראה מכוער." לפעמים צריך לגלות זהירות, אך תלוי במי מדובר. אחותי ביקרה אותי לא מזמן, ועמדנו לצאת והיא בחרה ללבוש חולצה מסוימת. בד החולצה היה מתוח מעט וזה לא נראה טוב, אבל היא אחותי, אז ברור שאוכל להגיד לה שזה נראה נורא. אולם מסובך לנהוג כך עם אנשים שאינם חלק מהמשפחה שלך! לא היית אומר/ת לחבר/ה החדש/ה שלך, “החולצה שבחרת ללבוש מכוערת. לבש/י משהו אחר! ” גם לוּ זו היתה האמת.

בנוגע לשימוש בשפה לא נעימה, ובכן, לפעמים יתכן שנצטרך לומר משהו נחרץ. אם אחת או אחד מהילדים שלנו משחקים עם גפרורים, או מצית או משהו דומה, עלינו לדבר בנחרצות. זה לא באמת ייחשב לדיבור לא נעים כי המוטיבציה שלנו אינה כעס. לכן, מוטיבציה היא בעלת חשיבות עליונה.

דוגמאות נוספות לדיבור לא נכון

באפשרותנו גם להרחיב את דרכי הדיבור ההרסניות הללו כדי לכלול לא רק את אלו שנַפנה כלפי אחרות ואחרים, אלא גם את אלו שנכוון כלפי עצמנו. נוכל לחשוב באופן הרבה יותר רחב על דרכי הדיבור ההרסניות הללו.

לומר דְבר שֶקֶר יכול גם לכלול שקרים שנסַפר לאחרות ולאחרים בנוגע לרגשותינו או כוונותינו כלפיהם. יתכן שנגלה נחמדות כלפי מישהו או מישהי ונאמר לו או לה שיש בנו אהבה כלפיהם- ואפילו נהתל בעצמנו כדי להאמין בכך- כשכל מה שנרצה בפועל זה את כספם או דבר מה אחר. במובן מסוים, זו הונאה. כמובן שלא פשוט נלך אליה או אליו ונאמר להם "אין בי אהבה של ממש כלפיך, אני רק רוצה את הכסף שלך", מכיוון שזה יהיה מעט לא הולם. אולם עלינו לבחון את עצמנו ולראות אם דיברנו אמת בנוגע לרגשותינו ולכוונותינו.

דיבור מְפַלֵג יכול להיות במצב בו נֹאמַר דברים מעוררי דחיה, עד כדי כך שהם יגרמו לחברים ולחברות שלנו עצמנו לעזוב אותנו. יש בני ובנות אדם שיתלוננו כל הזמן ויִרְאו את השלילי בכול דבר וזו התנהגות שמרחיקה את כולם/ן. אם נהיה אנחנו כאלה, מי ירצה להיות איתנו? או לדבר ללא הפסק ולא לאפשר לאדם האחר להשחיל מילה- זה מרחיק אנשים.  לכולנו יש היכרות עם אנשים מסוג זה, ולא סביר שברצוננו לפגוש אותם לעתים קרובות מאוד. טוב לומר דברים נחמדים על אחרות ואחרים, ולהיות חיובי/ת ככל האפשר.

שפה לא נעימה נכנסת לתמונה לא רק כשאנו פוגעות או פוגעים בזולת אלא גם בעצמנו. אם נכנה אחרות או אחרים טיפשים או איומים, כמובן שזה יהיה אכזרי. וזה יהיה אכזרי באותה המידה כשנכוון זאת כלפי עצמנו. זה בוודאי לא יהפוך אותנו למאושרות או מאושרים יותר, ולכן חשוב שנאמץ גישה והתייחסות טובות כלפי עצמנו, ודיבור תודעתי פנימי מיטיב עם עצמנו. 

באשר לפטפוט חסר משמעות, אין צורך שנדבר עם אחרות ואחרים ללא הבחנה על עניינינו הפרטיים, על הסְפֵקות שלנו, על הדאגות שלנו וכן הלאה. ישנם דברים מסוימים שפשוט אין צורך לדבר עליהם או לשתף אותם עם הזולת. למשל, אם מישהו או מישהי בוטחים בך ומספרים לך בסוד שהם מעדיפים נשים או גברים בני מינם, או שהם חולים בסרטן ומבקשים ממך לשמור זאת לעצמך, עליך לעשות זאת ותו לא. בגידה באמונו של הזולת נכנסת בדרך כלל תחת ההגדרה של פטפוט חסר משמעות. 

דיבור נכון הוא באמת לדבר כראוי, בזמן הנכון, במצבים הנכונים. לפעמים יהיה עלינו לדבר בצורה רשמית, ולפעמים באופן לא רשמי. עלינו לדבר באופן שגורם לאנשים לחוש בנוח. כשנצטרך להסביר משהו לילדה או לילד, נעשה זאת בצורה שתהיה מובנת להם, אך זה מתרחב ונוגע גם לאנשים בגילאים מתקדמים ולכאלה שמגיעים מתרבויות אחרות וכן הלאה.

גבולות פעולה (התנהגות)

האימון השני בדרך כפולת השמונה עוסק בגבולות הפעולה הנכונים, מהבחינה הטכנית. בדברנו על גבולות, נדבר על תחימת גבולות מוגדרים, במובן של "אנהג כך עד לגבול התַּחום הזה, אך לא מעבר לכך".

התנהגות לא נכונה

חציית הגבול מתייחסת לשלושה סוגים של התנהגות הרסנית:

  • לקיחת חיים - הריגת יצור חי כלשהו
  • לקחת את מה שלא ניתן לנו - לקחת משהו שלא שייך לנו, לגנוב
  • התנהגות מינית בלתי הולמת.

הֶרֶג

פשוטו כמשמעו, לקיחת חיים של מישהי או מישהו אחר. לא רק בהתייחס לבני ובנות אדם, אלא תוך הכללת כול מיני בעלי חיים, דגים, חרקים וכן הלאה.

אני חושב, שעבור רובנו, הוויתור על הציד והדיג אינו כל כך קשה. עבור חלקנו, לא להרוג חרקים עשוי להיות קשה יותר. ישנן דרכים רבות לגשת לכך מבלי להיכנס לנושא של חיים בעבר ובעתיד, תוך מחשבה, "הזבוב הזה היה אמי בחיים קודמים." הדגש העיקרי הוא שאם יש משהו שמציק לנו, לא נרצה שתגובתנו הראשונית האינסטינקטיבית תהיה להרוג אותו. זה יוצר את ההרגל לרצות להשמיד, כל דבר שלא נאהב, בצורה אלימה, ומתרחב אל מֵעֵֶבר לזבוב שמזמזם סביב הפנים שלך. במקום זאת, עלינו לנסות למצוא שיטות שלוות להתמודד עם משהו מטריד. אם כך, לגבי זבובים או יתושים, כאשר הם נוחתים על קיר נוכל לשים עליהם כוס, מתחתיה פיסת נייר ולשחרר אותם בחוץ. בהרבה מקרים, יש ביכולתנו למצוא דרך שלווה יותר, ולא אלימה להתמודד עם משהו שלא מוצא חן בעיננו. 

אם אתה גר בהודו, כפי שגרתי אני בעבר, אתה לומד לחיות עם חרקים. פשוט אין דרך להיפטר מכל החרקים בהודו. נהגתי לדמיין קמפיין פרסומי לסוכני נסיעות: "אם אתה אוהב חרקים, תאהב את הודו!" כשעברתי לראשונה להודו, הרקע שלי היה כזה שכְּלל לא אהבתי חרקים, אבל הייתי חובב גדול של מדע בדיוני. דמיינתי שאם הייתי נוסע לכוכב לכת רחוק וצורת החיים שם הייתה בדמות חרקים כאלה, זה היה יכול להיות די נורא אם כשהייתי פוגש אותם הדבר היחיד שהייתי רוצה לעשות הוא למעוך אותם! אם נתחיל לשים את עצמנו במקומו של החרק- אחרי הכול הוא רק עושה מה שעושה חרק- אז נתחיל לכבד אותו כצורת חיים.

ברור שיש חרקים מזיקים, כמו שיש אנשים מזיקים, ולעיתים יש צורך להשתמש באמצעים נוקשים כדי לשלוט בהם. אך עדיף לנסות תחילה שיטה שלווה, בין אם מדובר בעִימּוּת אנושי או בבית שורץ נמלים או ג'וקים.

אולם ניקח למשל מקרה של ארבה שאוכל את הגידולים שלך. הרבה מאוד קשור למוטיבציה. דוגמא לכך היא חייו הקודמים של בודהה, בזמן שהיה הנווט של ספינה. על הסיפון היה מישהו שתכנן להרוג את כל האחרים על הספינה, ובודהה ראה שאין דרך למנוע את הרצח ההמוני הזה בצורה שלווה; הפתרון היחיד למנוע זאת היה להרוג את רוצח ההמונים הפוטנציאלי הזה עצמו. אי לכך בודהה הרג את האדם הזה, אך עם מוטיבציה של חמלה - לחוס על חיי הנוסעים, ולמנוע מהאדם לִצבור כמות עצומה של קארמה שלילית - ולא מתוך מוטיבציה של כעס או פחד. אך בודהה גם הכיר בכך שהַרג מישהו, ושלא משנה מה היתה המוטיבציה עדיין מדובר במעשה הרסני, ולכן הוא החליט, "אני מוכן לקבל על עצמי את ההשלכות הקארמיות של מעשיי על מנת לחוס על האחרים". 

לכן, אם יש צורך להרוג טורף כמו ארבה בכדי להציל יבולים - לא מתוך כעס, או פחד, או רצון להרוויח כסף רב ממכירת הגידולים - אלא מתוך חמלה, ההשלכה של המעשה תהיה פחותה בהרבה מאשר אם זה נעַשה מתוך כעס. יחד עם זאת, כמו בודהה, עדיין חשוב להכיר בכך שמדובר במעשה שלילי ולקבל את ההשלכות, ככול שתהיינה, מהפעולה עצמה.

לגנוב

רוב בני ובנות האדם קשורים לחייהם הרבה יותר מאשר לרכושם, אך עדיין, כשנלקח רכוש של מישהו או מישהי, נגרם חוסר אושר רב לשני הצדדים. במיוחד לגנב יש תחושה מציקה של "האם יתפסו אותי?"

עכשיו, מה שברצוננו לעשות הוא להימנע מלייצר לעצמנו בעיות. ברור שאם נהרוג דג או חרק, זו תהיה בעיה עבורם. אולם גם לנו יש בעיה כי אם חרקים מטרידים אותנו מאוד, תמיד נחשוש מכך שיתושים יפלשו למרחב שלנו, ונקום באמצע הלילה כדי לצוד אותם. זהו מצב תודעתי לא קל. אם באופן כללי  נסתייע בשיטות שלוות כדי להתמודד עם דברים מסוג זה, תודעותנו תהיינה נינוחות יותר. 

אותו הדבר נכון גם לגבי גניבה, שם יש צורך בחשאיות, וקיים חשש מלהיתפס. זה מבוסס על תשוקה עזה מאוד, שבמהלכה אין מספיק סבלנות לעשות את העבודה הנדרשת כדי להשיג משהו, ולכן פשוט גונבים זאת ממישהו אחר.

ישנן גם דוגמאות להרג וגניבה עם המוטיבציות ההפוכות: 

  • יש אפשרות להרוג מתוך היאחזות וחמדנות, אולי בגלל רצון אמיתי לאכול בעל חיים או דג. אם אין שום דבר אחר לאכול אז זה דבר אחד, אבל אם יש חלופות, זה כבר משהו אחר.
  • אפשר לגנוב מתוך כעס, כי יש את הרצון לפגוע במישהי או מישהו, ולכן לוקחים משהו ששייך להם.

התנהגות מינית בלתי הולמת

זהו נושא מורכב מכיוון שעבור מרביתנו, המניע החזק מאחורי התנהגותנו המינית הוא הִתְּאַווּת משתוקקת. הבודהיזם מסביר באמצעות קווים מנחים בסיסיים ממה יש להימנע, והם: 

  • גרימת נזק באמצעות התנהגותנו המינית, כולל אונס ופגיעה באחרות ואחרים
  • לדחוק באנשים, אפילו בבת או בן הזוג שלנו, לקיים יחסי מין בניגוד לרצונם
  • לקיים יחסי מין עם בת או בן הזוג של מישהו אחר, או, במידה ויש לנו בת או בן זוג, קיום יחסי מין עם מישהו אחר מלבדם. לא משנה עד כמה ניזהר, זה תמיד מוביל לצרות, לא?

ישנם היבטים רבים נוספים להתנהגות מינית בלתי הולמת, אך הרעיון שעומד מאחוריה הוא שלא נתנהג כמו חיות. בעל חיים יקפוץ על כל בעל חיים אחר מתי שהוא רוצה, ולא משנה מי עוד נמצא בסביבה. הם לגמרי תחת השליטה של תשוקה ותאווה – מכך ברצוננו להימנע.

מה שנרצה לעשות, אם כן, הוא להציב גבולות מסוימים ולהחליט בנחישות לִתְחום את ההתנהגות המינית שלנו בתוכם, ולא מֵעֵבֶר להם. הגבולות שנשרטט יכולים להתייחס לתדירות, סוגי הפעילות המינית, התנוחות המיניות, וכדומה. הנקודה היא לקבוע קווים מנחים לאופן שבו ננהל את חיי המין שלנו, ולהימנע מלעשות כול דבר שמתחשק לנו, בכל זמן ובכל מקום, ועם כל אדם, כמו חיה. זה באמת חשוב מאוד מבחינת משמעת עצמית מוסרית. המשמעת העצמית כרוכה בלהימנע מלַחצות את הגבולות שהצבנו, בהבנה שכול מה שנמצא מֵעֵבֶר להם מבוסס רק על תאווה, ותאווה היא הגורם לאינספור בעיות.

נטילת חומרים משכרים וסמים למיניהם

נטילת החומרים הללו אינה כלולה בפעולות ההרסניות לעיל, אך הוויתור עליהם חשוב מאוד מבחינת ההתפתחות שלנו.

ברצוננו לפתח ריכוז, לפתח משמעת. ובכן, בשעת שיכרות אובדת לחלוטין המשמעת, לא? אם ניטול  סמים פסיכדליים או מריחואנה נאבד כול ריכוז. התודעות שלנו הופכות למלאות בשיטוט מנטלי ופנטזיה. אם נבחן את השפעתם של סמים שונים, או אלכוהול, על התודעה, ונשווה זאת למה שברצוננו להשיג מבחינת ההתפתחות האישית שלנו, ניווכח שלהתמכר או להשתכר סותר זאת. זה יוצר מכשולים שנמשכים לא רק במהלך השִׁכְרוּת, אלא גם אחר כך כתופעות לוואי - כמו הנגאובר! אז בהחלט טוב לקבוע איזושהי מגבלה לצריכה שלנו, וכמובן שעדיף לוותר עליהם לחלוטין.

גבולות פעולה נכונים (התנהגות נכונה)

היבט אחד של משמעת עצמית הוא הימנעות מסוגי התנהגות הרסניים. ההיבט הנוסף הוא לעסוק בדרכי פעולה בונות, וזה מה שמכונה "התנהגות נכונה".

לפיכך, במקום לקחת את חייהם של אחרות או אחרים, נסייע באופן פעיל לשמר את החיים. יישום רחב יותר של היבט זה יהיה לא להרוס הסביבה, אלא לדאוג לה, כך שבעלי חיים ודגים יוכלו לחיות באופן חופשי. האכלת החזירים שלך, אם יש לך, לא כדי שהם ישמינו ויהיו לך למאכל, אלא למען רווחתם - זו שמירה על החיים. האכלת הכלב שלך - זו דרך לעזור בשימור החיים! זה כולל גם דברים כמו טיפול באנשים חולים, או הגשת עזרה לאלה שנפגעות או נפגעים.

חִשבו על זבוב או דבורה שנכנסים בזמזום אל חדרנו. הם לא באמת רוצים להיות שם. הם רוצים לצאת, אבל לא יודעים איך, אז אם נהרוג אותם מכיוון שבסך הכול עשו טעות ועפו לתוך החדר שלנו, זה יהיה מעשה לא מאוד נחמד, נכון? ביכולתנו לעזור להם לצאת על ידי פתיחת חלון ואמירת "שוּ" או משהו - זה עוזר לשמר את החיים. והדבורה רוצה לחיות! אם ציפור היתה עפה לתוך החדר בטעות, לא היינו מוציאות או מוציאים אקדח כדי לירות בה, נכון? אבל ההבדל בין הדבורה לציפור הוא רק בגודל, במראה ובקול שהן משמיעות. אם לא מוצא חן בעיננו שזבובים נכנסים לחדר – אפשר לא לפתוח את החלון, או להתקין רשתות!

לגבי לא לגנוב, הפעולה הנכונה היא הגנה על רכושם של בני ובנות אדם אחרים. אם מישהו משאיל לנו דבר מה, ננסה כמיטב יכולתנו לא לגרום נזק לחפץ. ננסה לסייע לזולת לקבל דברים נחמדים.

במקום התנהגות מינית בלתי הולמת, הכוללת לא רק יחסי מין עם אחרות או אחרים אלא גם מיניות עם עצמנו, עלינו לגלות אדיבות ועדינות מבחינה מינית, לא בדומה לכלב מיוחם.

דוגמאות נוספות להתנהגות נכונה ולא נכונה

אם נתבונן בהרחבות של השיח שלנו, נוכל לראות שישנם היבטים נוספים רבים המתקשרים לשלושת סוגי ההתנהגויות הללו.

למשל, הַרְחָבָה של לא להרוג, היא להפסיק להתייחס אל הזולת בצורה גסה ואלימה מבחינה פיזית. הרחבה זו כוללת לא רק את ההנחיה שלא להכות את הזולת, אלא גם לא להעביד יתר על המידה או לא ללחוץ ולדחוף מישהי או מישהו לכדי מעשה שעלול לגרום להם לנזק גופני. נוכל ליישם זאת גם בהתייחסות נכונה כלפי עצמנו – אין צורך שנעמיס על עצמנו יותר מידי עבודה, וגם אין צורך שנמנע מעצמנו  אוכל מזין או שנישן מעט מידי. לעתים קרובות החשיבה שלנו על התנהגותנו נעשית במונחים של התנהגות כלפי הזולת, אך חשוב ליישם אותה גם כלפי עצמנו.

באשר לגניבה, זה לא רק לקחת רכוש של אחרות או אחרים, אלא גם להשתמש בדברים של הזולת מבלי להקדים ולבקש. למשל, לקחת טלפון של מישהו ולבצע שיחה יקרה, או לפתוח את המקרר של מישהו או מישהי ולקחת משם אוכל מבלי לקבל אישור. להתגנב לקולנוע מבלי לשלם, או - ואנשים לא אוהבים לשמוע את זה - לא לשלם את המיסים שלך! זו גניבה. ביכולתנו לטעון, "ובכן, אני לא רוצה לשלם את המיסים שלי כי הכסף מופנה למימון מלחמות וקניית נשק." אבל המציאות היא שהוא הולך גם לסלילת כבישים ובניית בתי חולים, בתי ספר וכן הלאה. אם ברצוננו שיהיו לנו את אלה, אז עלינו לשלם מס.

מה לגבי הורדת תוכנות או סרטונים באופן פיראטי, האם זו גניבה? אני חושב שכן, במיוחד אם כתוב במפורש, "נא לא להוריד זאת מבלי לשלם", אז זה די ברור. אין שום דרך לומר שזו לא גניבה. העיקרון, עם זאת, הוא להציב גבולות. יש טְוָוח בין לעשות כל מה שנרצה מבלי לחשוב על ההשלכות, לבין לא לעשות מאומה. באשר לגניבה, נוכל אולי לומר, "אין לי כוונה ללכת לשדוד בנק או לגנוב מחנות, אבל להוריד בלי לשלם? אין ביכולתי להימנע מכך כרגע." לפחות זה יוצר גבול כלשהו, אבל עדיין חשוב להכיר בכך שההורדה ללא תשלום היא גניבה. יש גם הבדל גדול בין הורדת דברים כשיש לך כסף לשלם, וכשאין לך. זה חמור יותר לא לשלם כשיש לנו אפשרות לשלם, רק מתוך קמצנות או נבזות. זה משהו שצריך להימנע ממנו.

בנקודה הזו, שעוסקת בגניבה, נוכל להסתכל על עצמנו – יש לנו את היכולת להפסיק לבזבז כסף על דברים של מה בכך. הימורים, למשל, הם שימוש בלתי ראוי ברכוש שלנו. גם אין צורך שנתקמצן על עצמנו כשיש בידנו באמת אפשרות להרשות לעצמנו משהו. יש לך אפשרות כספית לקנות דברי מזון  מזינים ובריאים ולאכול טוב, אבל מתוך קמצנות תקני או תקנה את האוכל הזול מהסוג הירוד ביותר. זה כמעט כמו לגנוב מעצמך!

בנוגע להתנהגות מינית בלתי הולמת, לא מדובר רק על לכפות את עצמנו על אחרות או אחרים או על בני זוגם, אלא גם על להפסיק לעסוק במעשים מיניים שעלולים לסכן את בריאותנו הפיזית או המנטלית. למשל, נפגוש מישהו או מישהי שמאד נימַשֵך אליהם, ומצד אחד נרצה לקיים איתו או איתה יחסי מין. מאידך הבעיה היא שיש להם כל מיני בעיות רגשיות וקשיים אחרים, ונקלוט שאם נסתבך איתם, צפויות לנו צרות. אז למען בריאותנו האישית, לא נפתח עימם קשר רומנטי. אנחנו לא צריכים וצריכות לתת לתשוקה שלנו להניע אותנו רק בגלל שמישהו או מישהי יפה!

מה לעשות כשחרגנו מהגבולות שהצבנו לעצמנו

באופן בלתי נמנע, מעת לעת נחרוג מהגבולות שהצבנו להתנהגותנו, ולכן הבודהיזם מציע סדרה של דרכי פעולה מנוגדות, כדי להתמודד עם מצבים מסוג זה:

  • להכיר במה שעשינו. להיות כנות וכנים עם עצמנו. 
  • להתחרט על הפעולה, במחשבה שהלוואי ולא היינו עושות או עושים זאת. זה שונה מאשמה, שַם יש מחשבה על עצמנו כעל נוראיות או נוראיים מבלי להרפות מכך.
  • לקבל החלטה נחושה לנסות לא לחזור על הפעולה.
  • לאשר מחדש את המוטיבציה שלנו, שאין לנו רצון לעבור את הגבול מכיוון שזה מוביל לחוסר אושר וגורם לבעיות. 
  • ליישם דרך פעולה מנוגדת(מכונה גם כוח יריב). למשל, אם צעקנו על מישהי או מישהו, נוכל להתנצל בפניהם בכנות, ולהסביר שהיינו במצב רוח רע וכדומה. 

פרנסה

מדובר על דרך ההתפרנסות שלנו, חלק מהדרכים מוסריות וחלקן אינן מוסריות. 

פרנסה לא נאותה

זה נוגע להימנעות מלעשות כסף מתעשייה מזיקה כלשהי, או באופן שמזיק לעצמנו ולזולת. זה כולל, למשל:

  • ייצור או סחר בכלי נשק
  • שחיטת בעלי חיים, ציד, דיג והדברת חרקים
  • ייצור, מכירה או הגשה של אלכוהול או סמים
  • הפעלת קזינו להימורים
  • פרסום והפצה של פורנוגרפיה.

פרנסות מסוג זה גורמות נזק לאחרות ולאחרים, או, כמו עם פורנוגרפיה, היא גורמת לַתשוקה ולַתאווה רק להתגבר. גם אם עבודתנו היא עבודה סדירה רגילה, חשוב לפעול מתוך יושרה ולהימנע מחוסר יושר:

  • חיוב יתר של לקוחות, בניסיון להוציא מהם כמה שיותר כסף
  • מעילה, לקיחת כספים מהעסק לשימוש אישי
  • סחיטה, לאיים על אחרות או אחרים במטרה לקבל מהם כסף
  • שוחד
  • ניצול של אחרות או אחרים
  • פרסום שקרי
  • לדלל מזון או מוצרים על מנת להרוויח יותר כסף.

יש כל כך הרבה דרכים לא ישרות להתפרנס! עלינו ליישם משמעת עצמית מוסרית כדי להימנע מסוג זה של פרנסה.

פרנסה נכונה

עלינו לשאוף להתפרנס ביושר ובאופן שיכול להועיל לחֵברה, לדוגמא:

  • רפואה
  • עבודה סוציאלית
  • סחר הוגן
  • ייצור או מכירה של מוצרים ומתן שירותים המועילים לזולת.

כל מה שתורם לתפקודה הבריא של החברה ולרווחת הזולת הוא נהדר. בנוסף על כך, עלינו:

  • לא לרמות אחרות ואחרים, ולא לחייב אותם יתר על המידה
  • לקבוע מחיר הוגן, כך שנוכל להרוויח, אך באופן מתקבל על הדעת
  • לשלם טוב למי שמועסקות ומועסקים על ידנו, על מנת שלא ננצל אותם.

נקודה אחת שעולה לעתים קרובות במסגרת השאלות היא בנושא מידת ההכרח. פעם שימשתי כמתרגם עבור מורה טיבטי באוסטרליה, שם יש כמות עצומה של כבשים, ומישהו שאל, "בעיירה בה אני גר, העבודה היחידה שזמינה היא גידול כבשים, המשמשות לתעשיית הצמר והבשר. מה עליי לעשות? אני לא יכול פשוט לעבור לעיר אחרת ולנסות למצוא עבודה אחרת." הלאמה הטיבטי השיב, "העיקר להיות ישר בעבודתך ולא לרמות אחרות או אחרים, ומבחינתך, שלא תתעלל בכבשים אלא תתייחס אליהן באדיבות רבה, תאכיל אותן היטב ותטפל בהן בצורה טובה ומיטיבה." לפיכך, הדגש העיקרי הוא על התנהלות ישרה ואדיבה. 

סיכום

כשנתבונן בעצות המוצעות בַּדרך כפולת השמונה, לא כדאי שנתייחס אליהן כאל תקנות שמגבילות אותנו, אלא כאל גבולות המשחררים אותנו מפעולות שליליות, שבסופו של דבר רק גורמות נזק לעצמנו ולזולת.

Top