מאמץ נכון, תשומת לב מוּדעת וריכוז

זהו הגורם המשפיע הראשון של הדרך כפולת השמונה המסייע לנו לפתח ריכוז. אנו משקיעות ומשקיעים מאמץ על מנת להשתחרר ממחשבות מפריעות וממצבים רגשיים שאינם תורמים לריכוז, וגם כדי לפתח איכויות טובות. באופן כללי, אם ברצוננו להשיג דבר כלשהו בחיינו, עלינו להתאמץ. דברים לא מגיעים מאפס מאמץ, ואף אחד לא אמר שזה קל. אולם אם פיתחנו מעט חוזק, כתוצאה מיישום משמעת עצמית מוסרית בכול פעולה שלנו ובכול שיחה או התמודדות שלנו עם הזולת, זה יתַּגבר אותנו להשקיע מאמץ בעבודה על מצבינו המנטליים והרגשיים.

מאמץ לא נכון

מאמץ לא נכון הוא הפניית האנרגיה שלנו לכיווני מחשבה מזיקים והרסניים שמסיחים אותנו ומקשים עלינו עד שבלתי אפשרי להתרכז. ישנם שלושה סוגים עיקריים של דרכי חשיבה הרסניות

• לחשוב מתוך חמדנות
• לחשוב מתוך כוונה לפגוע
• לחשוב באופן משובש עם התנגדויות רבות 

לחשוב מתוך חמדנות

חשיבה חמדנית גוררת חשיבה  שיש בה קנאה על הישגיהם של אחרים ואחרות או על ההנאות והדברים החומריים שמהם הם נהנים. המחשבה שעולה היא "איך אוכל להשיג את זה לעצמי?" זה נובע מהיאחזות. זהו חוסר היכולת לקבל את זה שלמישהו אחר או למישהי אחרת יש דברים שאין לנו, בין אם זו הצלחה, בן או בת זוג יפה, מכונית חדשה - בעצם זה יכול להיות כל דבר. מחשבתנו עסוקה בכך כל הזמן, וזהו מצב תודעתי מטריד מאוד. זה לגמרי מונע ריכוז, לא?

פרפקציוניזם יכול להיות תחת הכותרת הזו - תמיד נחפש איך נוכל להתעלות על מה שכבר השגנו. זו כמעט קנאה בעצמך!

לחשוב מתוך כוונה לפגוע

חשיבה מתוך כוונה לפגוע היא חשיבה על דרכים להזיק לזולת, כמו המחשבה: "אם האדם הזה יאמר או יעשה משהו שלא מוצא חן בעיני אתחשבן איתו". יתכן שנחשוב על מה שנעשֵה או נאמר בפעם הבאה שנראה את אותו אדם, ונצטער על שלא השבנו לו כגמולו כשאמר לנו משהו. אין לנו את היכולת להוציא את המחשבות הללו מהראש, אנחנו חושבות או חושבים על כך ללא הרף.

לחשוב באופן משובש עם התנגדויות רבות 

חשיבה משובשת ואנטגוניסטית היא כאשר, למשל מישהי או מישהו שואפים לשפר את עצמם או לעזור לזולת והחשיבה שלנו היא "הם טיפשים - מה שהם עושים חסר תועלת. זה מגוחך לנסות לעזור לכל אחד או אחת."

יש אנשים שלא אוהבים ספורט וחושבים שאחרות ואחרים שכן אוהבים ורואים כדורגל בטלוויזיה או הולכים לראות קבוצה במשחק הם טיפשים לחלוטין. אבל אין שום דבר מזיק בלחבב ספורט. המצב התודעתי של החשיבה שזה טיפשי או שזה בזבוז זמן הוא שוֹלֵל מאד.

או לדוגמא, מישהי או מישהו מנסים לעזור לקבצן בכך שהם נותנים לו כסף, ואנו נחשוב, "אה, צריך להיות באמת טיפש/ה כדי לעשות זאת." אם נחשוב כל הזמן עד כמה אחרות או אחרים טיפשים ואיך כל מה שהם עושים הוא לא הגיוני, לעולם לא נוכל להתרכז. אלו הן המחשבות שמהן נרצה להשתחרר.

מאמץ נכון

מאמץ נכון הוא להפנות את האנרגיה שלנו מכיווני המחשבה המזיקים וההרסניים לכיוונים של פיתוח איכויות מועילות. לשם כך נדבר במונחים של מה שנקרא בשפת הפּאלי "ארבעת סוגי המאמץ הנכונים". בסנסקריט ובספרות הטיבטית הם נקראים "ארבעת הגורמים להשגת השתחררות נכונה"  - במילים אחרות, השתחררות מחסרונותינו – היא מה שמכונה "ארבע הנטישות הטהורות":

1. ראשית, נשקיע מאמץ במניעת הופעתן של איכויות שליליות שטרם פיתחנו. למשל, אם אישיותנו היא מהסוג שנוטה להתמכרויות, אולי נרצה להימנע מהצטרפות לשירות הזרמת סרטים מקוון, כדי שבסופו של דבר לא נבלה את כל היום בצפייה רציפה בסדרות. זה עשוי להיות מזיק למדי ויוביל לאובדן ריכוז.
2. לאחר מכן עלינו להשקיע מאמץ בלשחרר את עצמנו מהאיכויות השליליות שכבר יש לנו. לפיכך, אם יש לנו התמכרות כלשהי, יהיה טוב מבחינתנו אם נצליח לשים לה גבולות. למשל, לכולנו יש היכרות עם כמה בני ובנות אדם שמכורים או מכורות כל כך לאייפוד שלהם עד שהם לא יכולים ללכת לשום מקום מבלי להאזין למוזיקה. נדמה שכאילו יש בהם/ן פחד מהשקט, או פחד מלחשוב על דבר מה, ולכן קיים הצורך במוזיקה בלתי פוסקת. כמובן שמוסיקה רועשת עשויה להיות שימושית בכדי לשמור על ערנות במהלך נהיגה ארוכה או כדי לשמור על קצב בזמן פעילות גופנית, ומוזיקה רכה עשויה לסייע לנו להירגע בזמן העבודה, אולם מוזיקה בהחלט לא מסייעת לנו להתמקד במי שאיתו או איתה ננהל שיחה. באופן בלתי נמנע, זה מסיח את הדעת.
3. לאחר מכן, עלינו לפתח ולטפח איכויות חיוביות חדשות.
4. ואז, נשקיע מאמץ בשימור ושיפור האיכויות החיוביות שכבר נוכחות.

זה מאוד מעניין להתבונן בכך ולנסות ליישם זאת באופן מעשי. אחת הדוגמאות משלי היא שהיה לי הרגל אחד רע מאוד בנוגע לאתר שלי. יש לי כ -110 אנשים שעובדים על האתר, שולחים לי כול הזמן מיילים עם התרגומים והקבצים הערוכים שלהם - אני מקבל רבים כל כך מידי יום. ההרגל הרע שלי היה שהורדתי הכול לתיקייה אחת, במקום לתייק אותם כראוי בתיקיות מתאימות שבתוכן היינו יכולים, העוזר שלי ואני, למצוא אותם בקלות. זה היה ממש הרגל רע, מכיוון שחוסר היעילות שלי מנע מאיתנו מלהתרכז בעבודה שלנו עם הקבצים האלה ובוזבז זמן ניכר בניסיון למצוא ולמיין אותם. אז מה תהיה האיכות החיובית שתתאים כאן? להגדיר את המערכת כך שברגע שיגיע מייל, הוא יכנס מיד לתיקיה הנכונה. זה בונה הרגל תמידי להכניס מלכתחילה את הדברים למקומם הראוי, במקום להתעצל ולאפשר לדברים להתפזר לכול עבר.

בדוגמא הזו מצאנו איכות שלילית, הרגל מאוד לא יעיל, וגם איכות חיובית. לכן נתאמץ להימנע מהאיכות השלילית וליצור מערכת תיוק קבצים מתאימה כדי למנוע מזו השלילית להמשיך ולהתקיים. לזו הכוונה כשמדובר ברמה פשוטה מאד של תרגול.

התגברות על חמשת המכשולים לריכוז

מאמץ נכון כולל גם עבודה עצמית להתגברות על חמשת מכשולי הריכוז, שהם:

כוונות לנהות אחר כל אחד מחמשת סוגי האובייקטים החושיים הנחשקים

חמשת האובייקטים החושיים הנחשקים הם מראות יפים, צלילים, ניחוחות, טעמים ותחושות פיזיות. המכשול הזה, שנשקיע מאמץ כדי להתגבר עליו, עולה במקרים בהם יש ניסיון להתרכז במשהו, כמו למשל בעבודה שלנו, אך הריכוז שלנו מוסח על-ידי מחשבות כגון, "אני רוצה לראות סרט" או "אני רוצה ללכת למקרר." אז כאן ההתבוננות היא על הנאות חושיות או תשוקות, כמו לרצות לאכול, להאזין למוזיקה וכו'. עלינו להשקיע מאמץ על מנת שלא להיגרר אחר הדברים כשעולות תחושות כאלה, כדי שנשאר בריכוז.

מחשבות שיש בהן כוונה רעה

הכוונה לחשיבה על פגיעה במישהי או מישהו. אם נחשוב תמיד בצורה נקמנית: "הוא או היא פגעו בי, אני לא אוהב/ת אותם, איך אוכל לנקום?" - זהו מכשול גדול לריכוז. עלינו להשקיע מאמץ בהימנעות ממחשבות מזיקות ופוגעניות לא רק על הזולת אלא גם על עצמנו.

מודעוּת מעורפלת וישנונית 

במקרה הזה, התודעה שלנו נמצאת בערפל, אנו בתחושת ריחוף ואין לנו יכולת לחשוב בבהירות. ישנוניות היא, כמובן, תחושת הנמנום שעולה בנו. עלינו לנסות ולהילחם בזה. בין אם נעשה זאת בעזרת קפה או שאיפת אוויר צח, עלינו להתאמץ ולא להיכנע לתחושה. אך, אם זה באמת הופך להיות קשה מדי להתרכז, עלינו לִתחוֹם קו, להציב גבול. במידה והעבודה נעשית מהבית נוכל להחליט "אתפוס תנומה או אעשה הפסקה למשך עשרים דקות." אם אנחנו במשרד, "אעשה הפסקת קפה לעשר דקות." נגדיר גבולות ואז נחזור לעבודה. 

תודעה קופצנית וחרטות

קופצנות של התודעה היא כאשר התודעה שלנו מתעופפת אל עבר הפייסבוק, או היוטיוב, או אל משהו אחר. תחושת חרטה היא כאשר התודעה עפה לכיוון של תחושות אשמה, "יש לי הרגשה ממש רעה  בגלל מה שעשיתי." הדברים האלה מסיחים מאוד את התודעה ומונעים מאיתנו להתרכז.

הססנות, חוסר החלטיות וספקות 

הדבר האחרון שעלינו לנסות ולהשקיע מאמץ בכדי להתגבר עליו הינו חוסר ההחלטיות, המלוּוָה בהססנות ובסְפקוֹת. "מה עליי לעשות?" "מה כדאי לי לאכול לארוחת הצהריים?" "אולי כדאי את זה. או אולי משהו אחר?" חוסר היכולת להחליט מבזבז כמות אדירה של זמן. אין באפשרותנו להתרכז ולהמשיך במעשנו אם מקננים בנו תמיד ספקות וחוסר יכולת להחליט, אז עלינו להשקיע מאמץ ולפתור זאת. 

בקצרה, מאמץ נכון משמעותו להשקיע מאמץ ב:

• הימנעות מצורות חשיבה מטרידות והרסניות
• לשחרר את עצמנו מההרגלים הרעים ומהחסרונות שיש לנו
• לפתח איכויות טובות שכבר יש לנו, וכאֵלו שעוד חסרות לנו
• לשחרר את עצמנו ממכשולים שמפריעים לריכוז.

ההיבט הבא של הדרך כפולת השמונה, הכרוך בריכוז, הוא תשומת לב מודעת נכונה:

• תשומת הלב המודעת היא בפועל דֶבֶק מנטלי. כשאנחנו בריכוז, התודעה שלנו מתמקדת באובייקט מסוים. השמירה הזו על המיקוד, היא תשומת הלב המודעת שמונעת מאיתנו מלאבד את המיקוד. 
• זה מלווה בדריכות שמזַהה אם הקֶשֶׁב שלנו משוטט, או אם עולה בנו תחושת ישנוניות או קהות. 
• ואז נעשֶה שימוש בקֶשֶׁב שלנו, שבעזרתו נתפוס ונתבונן במושא המיקוד שלנו. 

כאן אנו קשובות וקשובים לאופן ההתייחסות שלנו לגופנו, לתחושות, לתודעה ולגורמים המנטליים למיניהם. הרצון שלנו הוא להימנע מלאחוז מבלי לשחרר דרכי התייחסות לא נכונות לגבי גופנו ורגשותינו, מכיוון שבמידה ולא נרפה, דעתנו תהיה מוסחת ולא יהיה ביכולתנו להתרכז. אם כך, בואו נתבונן לסירוגין בצורות הנכונות והלא נכונות של תשומת הלב המודעת.  

בנוגע לגוף שלנו

כאשר מדובר על הגוף, הכוונה היא באופן כללי לגופנו הממשי ולתחושות או ההיבטים הפיזיים השונים בגופנו. אופן התייחסות מוטעה כלפי גופנו יהיה שגופנו מטבעו הוא מהנה, נקי או יפה. אנו מעבירות ומעבירים חלק ניכר מהזמן בהיסח הדעת בדאגה למראה החיצוני שלנו- השיער והאיפור שלנו, הלבוש וכו'. כמובן שטוב לשמור על ניקיון ומראה ייצוגי, אולם להגיע לקיצוניות ולחשוב שנִראות הגוף היא מקור הנאה ושעליו להראות תמיד מושלם, כדי שנוכל למשוך אלינו אחרות או אחרים, זו דרך חשיבה שלא מאפשרת להתרכז במשהו משמעותי יותר. 

בואו נסתכל על הגוף באופן מציאותי. אם נשב יותר מדי זמן, נחוש אי נוחות וצורך להתנועע. כשנשכב לנוח, תנוחה מסוימת תהיה בלתי נוחה וכך יקרה גם עם התנוחה הבאה. אנו חולות או חולים; הגוף מזדקן. חשוב לדאוג לגוף ולוודא שאנחנו במצב בריאותי טוב באמצעות פעילות גופנית ותזונה נכונה, אבל להתרכז בכך יתר על המידה - ברעיון הזה שהגוף יהיה מקור להנאה מתמשכת – זו בעיה. 

תשומת לב מודעת שאינה נכונה היא משהו שעלינו להשתחרר ממנו. עלינו לשחרר את הרעיון שהשיער שלנו הוא הדבר החשוב ביותר עלי אדמות, או שתמיד מצופָּה מאיתנו התאמה מושלמת של הצבעים, וזה יביא לנו אושר. נפסיק להיאחז בזה, ונטפח את תשומת הלב המודעת הנכונה שהיא “השיער והבגדים שלי הם לא ממש מקור לאושר. לחשוב על זה יותר מדי, פשוט מבזבז לי את הזמן ומונע ממני להתרכז במשהו משמעותי יותר. "

בנוגע לתחושות שלנו

כאן מדובר על תחושות של אי-אושר או אושר, שמתקשרות בסופו של דבר למקור הסבל. כשאנחנו לא מאושרות או לא מאושרים, יש לנו מה שמכונה "צמא" – צימאון להיפסקותו של המקור לאי-האושר שלנו. באופן דומה, כשיש לנו מעט אושר, יש בנו צימאון של ממש לעוד. זהו בעצם מקור הבעיות.

התייחסות לאי-האושר כאל הדבר הגרוע ביותר בעולם, יוצרת בעיות בריכוז. אֵיך? "אני לא מרגיש/ה כל כך טוב", או "אני לא במצב רוח טוב", או "אני לא מרוצה", ובכן, אז מה? אפשר פשוט להמשיך עם עיסוקינו השונים. אם באמת נחשוב שמצב הרוח הרע שלנו הוא הדבר הכי גרוע בעולם וניאחז בכך, זה יהווה מכשול רציני להתרכז בכל מה שנעשה.

כשאנחנו מאושרות ומאושרים, אין צורך בהסחת הדעת של הכמיהה לכך שהאושר רק יגדל ויישאר לנצח. זה יכול לקרות בזמן מדיטציה כשנרגיש נפלא והמחשבה-כמה שזה נפלא תסיח את תודעותנו. או כשנהיה בחברת מישהי או מישהו שנאהב, או בשעה שנהנה מארוחה יוצאת מן הכלל, תשומת הלב המודעת שאינה נכונה תהיה להיאחז ב"זה כל כך פנטסטי" ולהיות מוסחות או מוסחים בעקבות זאת. מוטב להנות ממה שזה לא יהיה אבל לא לעשות מזה עניין גדול. 

בנוגע לתודעה שלנו

נתקשה להתרכז אם נתייחס לתודעתנו כאל מלאת טיפשות, כעס ובורות מעצם טיבעה שלה, מתוך מחשבה שיש בה משהו לא תקין או פגום מטבעו. לעיתים קרובות, החשיבה שלנו על עצמנו נעשית במונחים של היותנו לא מספיק טובות או טובים. "אני לא כך. אני לא אחרת. אני כלום". או "אין לי יכולת להבין", לפני שניסינו בכלל. אם ניאחז ברעיונות הללו, זה יהיה מייאש למדי. לעומת זאת, חשיבה באמצעות תשומת לב מודעת נכונה, "ובכן, באופן זמני יכול להיות שלא אבין, באופן זמני  יתכן ואהיה מבולבל/ת, אבל זה לא אומר שזהו טיבעה של התודעה שלי", תינסך בנו את הבטחון להשתמש בריכוז כדי לעשות עבודה עצמית ולהתגבר על כך. 

בנוגע לגורמים המנטליים

הנושא הרביעי מתייחס לַגורמים המנטליים שלנו, כמו אינטליגנציה, טוב לב, סבלנות וכו '. תשומת לב מודעת שאינה נכונה היא לחשוב שהגורמים הללו קבועים וש"כזאת או כזה אני ועל כולם/ן לקבל זאת. אין משהו שביכולתי לעשות כדי לשנות זאת או לטפח את הגורמים האלה". תשומת לב מודעת נכונה היא הידיעה שכל הגורמים הללו אינם מוקפאים ברמה מסוימת כלשהי, אלא שניתן לפתחם ולטפח אותם, בהקשר זה, באמצעות ריכוז מתאים.

להחזיר את השליטה לעצמנו 

זה מוזר, כשאנחנו מתבוננות או מתבוננים בעצמנו כדי לבחון את דרך התמודדות שלנו עם מצב רוח רע מאד, או כשיש בנו תחושות אשמה, אנחנו מגלות ומגלים שפשוט נאחזנו במצב הרוח הרע ונתקענו איתו. או שעם תחושת אשמה, נתקענו על הטעות שעשינו. ובכן, אנו בני ובנות אדם, וכולנו עושים ועושות טעויות. תשומת לב מודעת לא נכונה היא להיאחז בתחושות מבלי לשחרר אותן, תוך הלקאה עצמית על כך שאנחנו גרועות או גרועים. תשומת לב מודעת נכונה היא לדעת שמצבי הרוח משתנים מכיוון שהם נובעים מסיבות ותנאים שבעצמם תמיד משתנים; שום דבר אינו נשאר כפי שהוא  לנצח.

אחת העצות המועילות מאד שנוכל למצוא בתורות הבודהיסטיות היא "להחזיר את השליטה לעצמך" באופן הכי בסיסי. זה כמו הקימה בבוקר, בעודנו במיטה, כשאין לנו רצון אמיתי לצאת ממנה ולקום כי נוח לנו כל-כך ועדיין יש בנו ישנוניות. ובכן, אנחנו פשוט משתלטות או משתלטים על עצמנו וקמים, לא? יש לנו את היכולת לעשות את זה, אחרת חצי מאיתנו לעולם לא יקומו בבוקר! אותו הדבר נכון גם כשאנחנו במצב רוח רע או בתחושה מדוכדכת מעט. יש לנו את היכולת להשתלט על עצמנו - "יאללה, קדימה, פשוט לעשות זאת!" – מבלי להיכנע לתחושות, אלא פשוט להמשיך עם מה שעלינו לעשות. 

היבטים נוספים של תשומת לב מודעת

במבט כולל, תשומת לב מודעת חשובה ביותר, הלכה למעשה. היא מונעת מאיתנו מלשכוח דברים. כשיש לנו מטלות שעלינו לבצע, תשומת הלב המודעת הנכונה עוזרת לנו להתרכז בהן. תשומת לב מודעת מִתְּקשרת גם ליכולת לזכור, כך שיתכן ונזכור שתוכנית הטלוויזיה האהובה עלינו תשודר הערב. אבל עצם זכירת הפרט הלא כל-כך חשוב הזה, יכולה לגרום לכך שנשכח דברים אחרים שחשובים יותר.  

אם לקחנו על עצמנו אִימון כלשהו, יש דרך להתמיד בו בעזרת תשומת הלב המודעת הנכונה. אם מדובר בהתעמלות ספורטיבית, עלינו להתמיד ולהתאמן מידי יום. אם אנחנו בדיאטה, עלינו לשמור על תשומת לב מודעת כדי שלא נתנפל על פרוסת עוגה אם תוצע לנו.  

משמעותה של תשומת לב מודעת היא לשים לב מתוך מודעות למעשינו תוך שמירה על מיקוד, מבלי לאפשר הסחות מצד כול הדברים הלא חשובים שמסביב. 

שמירה על תשומת לב מודעת כשאנו עם המשפחה

לאנשים רבים קשה הרבה יותר לשמור על תשומת לב מודעת מבחינה מוסרית, בשעת מפגש משפחתי, מאשר בעת הימצאות עם חברות וחברים או בחברת זרים. אם זה מאפיין גם אותנו, העצה הכללית היא לכונן כוונה חזקה מאוד כבר בהתחלה. לפני המפגש עם קרובי המשפחה נוכל לכוון לכך ש"אנסה לשמור על העשתונות שלי. אנסה לזכור את חיבתם/ן כלפי. את קרבתם/ן אלי. האופן שבו אתייחס אליהם/ן ישפיע על רגשותיהם/ן." זה מאוד חשוב בהתחלה.

עלינו גם להזכיר לעצמנו שהם בני ובנות אדם. לא נכון יהיה לזהות אותם רק עם תפקידם כאמא, אבא, אחות, אח, או בהמשך למערכת היחסים שיש לנו איתם/ן. כשמתקבעת אחיזה בהם/ן כבעלי או בעלות תפקיד מסוים, יש לנו נטייה להגיב לכול הנעשה עם ההקרנות שלנו עליהם כאמא או אבא, בליווי כול ההיסטוריה, הציפיות והאכזבות שחווינו איתם/ן. עדיפה התייחסות כאדם אחד לאדם אחר. אם הם כהורים אינם מודעים לכך וממשיכים בכול זאת להתייחס אלינו כאל ילד/ה, אז אנחנו לא ניפול לדפוס התנהגות ילדותי. נזכור שהם בני אדם ולא נשחק את המשחק; אחרי הכול, צריך שניים כדי לרקוד טנגו.

אחותי הגדולה ביקרה אצלי למשך שבוע לאחרונה. היא הייתה הולכת לישון די מוקדם בלילה ואז, כאילו הייתה אמא שלי, הייתה אומרת לי, "לך לישון עכשיו." אבל אם הייתי מגיב כמו ילד ואומר, "לא, זה מוקדם מדי, אני לא רוצה לישון, אני רוצה להישאר ער, למה את אומרת לי ללכת לישון?"  זה היה לשחק  בדיוק את אותו המשחק ושנינו היינו מתעצבנים. אז הייתי צריך להזכיר לעצמי שהיא נותנת לי את העצה הזאת כי היא דואגת לי, לא בגלל שהיא רוצה להכעיס אותי. היא חושבת שעדיף לי ללכת לישון מוקדם. אם כך עלינו לנסות לראות הדברים מנקודת מבט מציאותית יותר במקום רק להקרין את הרעיונות שלנו לגבי הדברים . 

אז לפני שנפגוש בני ובנות המשפחה, נוכל לשים לב באופן מודע למוטיבציה שלנו, כלומר:

• המטרה שלנו: המטרה היא לחוות יחסי גומלין נעימים עם המשפחה שלי, שאכפת לי ממנה  ושהיא מגלה אכפתיות כלפיי.
• הרגש הנילווה: לגלות אכפתיות כלפי המשפחה שלנו כבני ובנות אדם.

דרך נוספת להסתכל על זה, במקום להתייחס למפגש כאל התנסות נוראית, היא לראות בזה אתגר והזדמנות לצמוח: "האם אוכל לעבור ארוחת ערב עם משפחתי מבלי לאבד את העשתונות?"

וכשהמשפחה שלך מתחילה לנדנד לך, כמו שהורים מרבים לעשות, "מה עם חתונה? מדוע אין לך עבודה טובה יותר? למה אין לך כבר ילדים? " (הדבר הראשון שאחותי אמרה כשראתה אותי היה "אתה צריך תספורת!") אז נכיר בכך שהם שואלים את הדברים כי הם דואגים לנו, ונוכל רק לומר, "תודה על הדאגה! ”

נוכל לחשוב גם על הרקע שמאחורי דבריהם , שיתכן ורבים מחבריהם שואלים: "ובכן, מה בנכם עושה? מה עם הבת שלכם? " ושעליהם לתקשר באופן ידידותי עם החברים והחברות. הם לא שואלים מדוע עוד לא התחתנתם/ן מתוך רשעות, אלא כי הם דואגים לאושר שלכם/ן. הצעד הראשון הוא להכיר בכך ולהעריך את דאגתם. ואם נִרצה, נוכל גם להסביר ברוגע מדוע טרם התחתנו!

עם תשומת לב מודעת שאינה נכונה, לעתים קרובות יש לנו נטייה להיאחז בדברים שאינם יעילים בעליל. זו יכולה להיות היסטוריה עתיקה, כמו "מדוע עשית זאת לפני עשר שנים?" או "אמרת את זה לפני שלושים שנה." אנחנו נאחזות או נאחזים בזה מבלי לתת לאף אחד/ת הזדמנות, ומונעים מעצמנו מלהתרכז בהווייתם/ן הנוכחית. מעצם ההיאחזות שלנו בתפיסה המוקדמת לפיה “זה הולך להיות נורא. ההורים שלי באים", כבר החלטנו מראש שזה יהיה נורא. זה גורם לנו להיות במתח רב מאוד לפני ארוחת הערב! אז נהפוך את הקערה על פיה בעזרת תשומת לב מודעת נכונה ונחשוב על הביקור כעל הזדמנות לראות מה שלומם, וכהזדמנות מצידנו להגיב למצב בהתאם לאופן שבו הוא מתפתח, ללא תפיסות מוקדמות. 

עצות מעשיות לשמירה על תשומת לב מודעת

איך נשמור על תשומת הלב המודעת שלנו במצבים קשים? עלינו לטפח:

• כוונה - הכוונה החזקה לנסות לא לשכוח
• הכרות קרובה (התוודעות) - לעבור שוב ושוב על אותו תהליך כדי שנזכור אותו באופן אוטומטי
• דריכות- מערכת האזעקה שמזהה מתי איבדנו תשומת לב מודעת.

כל  האמור לעיל מבוסס על גישה אכפתית, שבמסגרתה אכפת לך מההשפעה של ההתנהגות שלך על עצמך ועל אחרות ואחרים. אם לא באמת אכפת לך איך תנהג/י, תשומת הלב המודעת לא תישמר, מאחר ולא תהיה שם משמעת. למה שיהיה לנו אכפת? כי אנחנו בני ובנות אדם. הורינו הם בני אדם. וכולנו רוצות ורוצים להיות מאושרים. אין מי שרוצה להיות ללא אושר. אופן הדיבור וההתנהגות שלנו כלפי אחרות ואחרים משפיע על רגשותיהם, ולכן עלינו לגלות אכפתיות לדרכי הפעולה שלנו. 

עלינו לבחון את עצמנו ואת המוטיבציה שלנו. אם הרצון שלנו להיטיב נובע מהרצון למצוא חן בעיני הזולת, זה קצת ילדותי. זה מעט מטופש. הסיבה הטובה ביותר לשים לב מתוך מודעות ולשמור על תשומת הלב המודעת הינה שאכפת לנו מהזולת, בהתבסס על גישה אכפתית.

ההיבט השלישי מתוך הדרך כפולת השמונה הכרוך בריכוז נקרא "ריכוז נכון" (כן, הריכוז עצמו). ריכוז הוא ההתמקמות המנטלית בפועל על אובייקט. לאחר שנתפוס מנטלית את אובייקט הריכוז שבחרנו, תשומת הלב המודעת תשמור עליו שם כדי שלא נאבד אותו. אך השלב המקדים של עצם תפיסת האובייקט כדי להתמקד בו, זוהי מהותו של הריכוז. 

תשומת לב קשובה משמשת אותנו כדי להתרכז במשהו. בימינו, מה שקורה יותר ויותר, לעומת העבר, הוא שיש לנו פיצול קשב שגורם לכך שאין לנו אף פעם ריכוז מלא בדבר כלשהו. בשעת צפייה בחדשות בטלוויזיה, יש את המנחה במרכז המסך שמספר/ת על חדשות היום, ומתחת רצות כותרות של חדשות נוספות אחרות ויתכן שבפינת המסך מופיע עוד משהו. אין לנו את היכולת להיות בתשומת לב קשובה או להתרכז באופן מלא באף אחד מהדברים. אפילו אם נחשוב שביכולתנו להתרכז בריבוי משימות ולבצען, אין לאף אחד/ת את המסוגלות- אלא כן את/ה בודהה- ליישם 100% ריכוז על כל אחת מהמשימות בו זמנית. 

לפעמים כשאנחנו בחברת מישהי או מישהו והם מדברים איתנו, המיקוד המנטלי שלנו נמצא בטלפון הסלולרי שלנו. זהו מיקוד מנטלי מוטעה מכיוון שהם מדברים אלינו מבלי שנשים לב לכך. גם אם יש לנו מיקוד מנטלי על משהו, קשה מאוד להחזיקו ולשמור עליו. בימינו התרגלנו לכך שדברים משתנים בקצב מהיר ולהסתכלות המהירה על הדברים בזה אחר זה, כך שתחושת השעמום עולה בנו בקלות רבה. כשיש לנו סוג כזה של ריכוז – רגעים ספורים על זה וכמה רגעים על משהו אחר- זהו מכשול. זהו ריכוז מוטעה. מסוגלות להתרכז נכונה פירושה היכולת להתרכז ככול שנדרש, מבלי להשתעמם ולהמשיך הלאה משום שאיבדנו עניין. 

אחד המכשולים העיקריים הוא הרצון שישעשעו אותנו. זה מחזיר אותנו לתשומת לב מודעת שאינה נכונה, במחשבה שהנאה זמנית תספק אותנו, במקום לחשוב שהיא תגביר את הצמא להנאה נוספת. ממצאים מתחום מדעי החברה מצביעים על כך שככל שמתרחב טווח האפשרויות שלנו לגבי מה שניתן לראות ומה לעשות- והאינטרנט מציע זאת, אפשרויות בלתי מוגבלות - כך נחווה יותר שעמום, לחץ ומתח. תוך כדי הסתכלות על דבר אחד, עולה המחשבה שאולי יש משהו אחר מעניין יותר שנפספס. בדרך הזו, נמשיך ונמשיך מבלי להתמקד בשום דבר. למרות הקושי, זה באמת רעיון טוב לנסות ולפשט את חיינו, כך שלא יקרו כל כך הרבה דברים בו זמנית. ככל שרמת הריכוז שלנו תתפתח ותעלה, כך נוכל להרחיב את טווח הדברים שעימם נוכל להתמודד. 

אם אכן יש לנו ריכוז טוב, נוכל להתרכז בדבר אחד, ולאחר מכן בדבר הבא; אך רק בדבר אחד בכול פעם, מבלי שדעתנו תהיה מוסחת. זה כמו שמרופא/ה נדרש להתמודד עם חולה אחד/ת בכל פעם, ולהיות מרוכזים בהם/ן לחלוטין, מבלי לחשוב על החולה הקודמ/ת או הבא/ה. למרות שרופא ורופאה יכולים לראות חולים וחולות רבים במהלך היום, הם תמיד מרוכזים לחלוטין באדם אחד בכל פעם. זה הרבה יותר טוב לריכוז.

עם זאת, זה מאתגר מאוד. באשר אלַיי, אני מתמודד עם כמות עצומה של משימות שונות שקשורות לַאתר והשפות השונות וכן הלאה. קשה מאד להישאר מרוכז בדבר אחד. כל כך הרבה דברים מגיעים באותו הזמן. לכל מי שעובד בעסק מורכב יש את אותו הדבר. אך ניתן לפתח ריכוז בשלבים.

לתהליך השחרור שלנו מן המכשולים לריכוז יש טווח פריסה רחב למדי. שיטה פשוטה תהיה כיבוי הטלפון הסלולרי שלנו כשאנחנו עובדות או עובדים, או בחירת זמן מסוים פעם או פעמיים ביום לבדיקת הודעות דוא"ל, כך שנוכל להתרכז לחלוטין במה שעלינו לעשות. זה כמו שלרופא/ה או פרופסור/ית יש שעות קבלה; לא ניתן פשוט לבוא בכול עת, יש שעות מסוימות שהן זמינות. יש לנו את הצורך והיכולת לנהוג כך מבחינתנו האישית, מכיוון שזה יעזור לנו לפתח את הריכוז שלנו.

מעניין להסתכל על ההתפתחות החברתית. בתקופות קודמות, המכשולים העיקריים לריכוז היו המצבים המנטליים העצמיים שלנו – שיטוט מנטלי, חלומות בהקיץ וכן הלאה. כיום יש הרבה יותר מכשולים ורובם מגיעים ממקורות חיצוניים כמו טלפונים סלולריים, פייסבוק ודואר אלקטרוני. למעשה נדרש מאמץ כדי לא להגיע להצפה רגשית כתוצאה מכך, וכדי שנוכל לעשות זאת עלינו למעשה להכיר במאפיינים המזיקים של המדיה הזו. הדבר הבולט ביותר שיתכן שחלק גדול מאיתנו חווה הוא ההתקצרות הגוברת והולכת של מֶשֶׁךְ הקֶשֶב. לטוויטר יש מספר מוגבל של תווים והפיד בפייסבוק מתעדכן כל הזמן. הכול מהיר כל-כך וכתוצאה מכך נִבְנָה הרגל נוראי שמזיק לריכוז, כי אין יכולת לשמור על תשומת לב קשובה בשום דבר; הכול צריך כל הזמן להשתנות. זה משהו שכדאי להיזהר ממנו.