תשומת לב מודעת: הגורמים המנטליים המעורבים

התיאור התהרוודי של תשומת לב מודעת (בפאליsati ) מבוסס על הנתיב לשחרור של אוּפטִישֹֹֹּה (בפאליVimuttimagga ) ועל הנתיב לטיהור של בודהאגוסה (בפאלי: Visuddhimagga). שם, תשומת לב מודעת מתוארת כהיבט בלתי נפרד ממדיטציות רבות מסוגים שונים. במהלך מדיטציה, לתשומת לב מודעת יש את התכונה המאפיינת של זכירה או היזכרות מחדש, כמו בזכירה תדירה של הנשימה או של עובדת המוות. התפקיד שלה הוא לא לשכוח וזה בא לידי ביטוי בשמירה על התודעה מאיבוד האובייקט שלה. במובן מסוים, אם כן, תשומת לב מודעת הינה סוג של "דבק מנטלי" הנצמד לאובייקט בו הוא ממוקד מבלי להרפות ממנו. ברגע שהתקבעה על אובייקט, אֶל תשומת הלב המודעת צריכה להתלוות מוּדָעוּת מַבְחִינָה ביחס לתכונה כלשהי של האובייקט הזה, כמו למשל הארעיות שלו. 

ואסוּבנדהו, המייצג את האסכולה ההינאייאנית- וויבהשיקה בחיבורו - אוצר החכמה הגבוהה לנושאי יֵדע מיוחדים (אבידהרמהקושה בסנסקריטAbhidharmakosha ) מציין את תשומת הלב המודעת (smrti בסנסקריט) כאחת מעשרה גורמים מנטליים המתלווים לכל רגעי התפיסה ההכרתית. היא מתלווה אליהם בין אם תפיסות ההכרה הללו מצטרפות אף הן לגורמים מנטליים אחרים, בונים, הרסניים, או רק לכאלה שאינם מובחנים באופן מסוים (ניטראליים מבחינה מוסרית). על כן, תשומת לב מודעת נוכחת כל הזמן, לא רק בהקשר של מדיטציה. 

בביאור שלו ל- אוצר החכמה הגבוהה לנושאי יֵדע מיוחדים (בסנסקריט Abhidharmakosha-bhashya), ואסוּבנדהו מגדיר תשומת לב מודעת כגורם מנטלי של לא להרפות או לא לשכוח את האובייקט שלה, על כן היא מצריכה אִוּוּי לאובייקט שלה, או סימון האובייקט שלה. כתוצאה מֵהָאִוּוּי לאובייקט או הסימון שלו, תשומת הלב המודעת מאפשרת לנו להיזכר מחדש באובייקט הזה מאוחר יותר. 

בכתב הצ'יטמטרה של המהאייאנה, אופן ההתייחסות לחמשת המצבורים (בסנסקריט-Panchaskandha-prakarana),  ואסוּבנדהו מציג תשומת לב מודעת  ספציפית בהקשר של היזכרות באובייקט. הוא קובע שם, אם כן, שתשומת לב מודעת היא המצב המנטלי של לא לשחרר אחיזה מאובייקט מֻכָּר ולסמן אותו שוב מחדש. בביאור שלו לכתב הזה, סטהיראמאטי מסביר ש"אובייקט מֻכָּר" פירושו משהו שכבר חווינו בעבר. לכן, היזכרות באובייקט יכולה להתקיים בתוך ההקשר של מדיטציה על האובייקט או בפשטות בהתרחשויות יומיומיות של היזכרות במשהו. 

אסנגה, בכתב הצ'יטמטרה שלו, אֲסֻפָּה לנושאי ידע מיוחדים (בסנסקריט (Aabhidharmasamuccaya, מציג תשומת לב מודעת כאחת מחמשת הגורמים המנטליים המאמתים. כאחת מהחמישה הללו, תשומת לב מודעת היא גורם מנטלי המופיע רק בתפיסות הכרה בונות ורק באותן תפיסות הכרה בונות המבינות את האובייקטים שלהן, במלים אחרות תפיסות הכרה התופסות את האובייקט שלהן באופן מדויק והחלטי. האובייקטים שלה חייבים להיות משהו בּוֹנֶה הַמֻּכָּר לנו; ההיבט של תשומת הלב המודעת חייב להיות שהיא ממוקדת באובייקט הזה ולא שוכחת או מאבדת אותו; ותפקידה הוא למנוע שיטוט מנטלי.

ב-לאם-רים צ'נמו- התיאור הנרחב והמפורט של הדרך המדורגת להארה- כתב מהותי ועצום, בחלק של פיתוח ריכוז מוטמע (בסנסקריט- (Samadhi, ומצב תודעה יציב ומיושב (בסנסקריט- shamatha), המאסטר הטיבטי צונגקאפה מרחיב בנוגע להגדרה של אסנגה לתשומת לב מודעת. הוא מסביר שלתשומת לב מודעת (בטיבטית- dran-pa), בהקשר של מדיטציית שאמאטה, ישנם שלושה מאפיינים:

• היא מתמקדת באובייקט המֻכָּר לנו עוד מלפני כן, לא במשהו בּלתי מֻכָּר. לכן האובייקט שלה הוא דְּבַר מָה שיש לנו וודאות לגביו, ויכול להיות או בּוֹנֶה, כמו הדימוי הוויזואלי של בודהה, או לא מוגדר (ניטראלי מבחינה מוסרית), כמו הגוף. 

• ההיצמדות המנטלית שלה לאובייקט היא כזו שבאמצעותה האובייקט לא יִשָֹכַח מאיתנו. ב"לא לשכוח" אין הכוונה רק למצב בו אם ישאלו אותנו, נוכל להיזכר בהנחיות לתרגול, או בכך שהאובייקט למיקוד שלנו הוא כזה או אחר. הכוונה היא שברגע שכָּרַכְנוּ את התודעה שלנו בּאובייקט הממוקד, נחזיק בו מנטלית באופן מִיָּדִי ללא ההפרעה הקלה שבקלות של שיטוט מנטלי. אם הקשב שלנו ינדוד החוצה אפילו באופן מזערי, איבדנו את תשומת הלב המודעת שלנו. כך שאחרי שנמקם את תשומת הלב שלנו על אובייקט המיקוד ונחולל את המחשבה שכָּרַכְנוּ את התודעה שלנו בּאובייקט הזה באופן כזה, אז עם מצב תודעה שלא חושב באופן מילולי על שום דבר חדש, טיפוח של רציפות מתמשכת חזקה של זה, היא הדרך להפקיד את עצמנו בידיה של תשומת הלב המודעת. להפקיד עצמנו בידי תשומת הלב המודעת, אם כן, זה כמו להפקיד עצמנו בידי הרופאה שלנו או המורה הרוחני שלנו. נפקיד עצמנו בידי רופא או מורה רוחנית רק כשיש לנו בטחון שיש להם כְּשִׁירוּת מלאה. באופן דומה, נפקיד עצמנו בידי תשומת הלב המודעת רק כשמצב התודעה שלנו ממלא את כישוריו להיות בפועל במצב של תשומת לב מודעת.

• התפקיד שלה הוא לא לתת לתודעה שלנו להיות מוסחת לעבר אובייקט מיקוד אַחֵר כלשהו. באופן ממצה יותר, תשומת הלב המודעת מוֹנעת מהקשב שלנו לשכוח מאובייקט המיקוד או לאבד אותו; היא מחזיקה את הקשב שלנו על האובייקט עם סיבולת, ומשמרת רצף של היכרות עם האובייקט הזה. 

במהלך תרגול להשגת מצב תודעה יציב ומיושב, שאמאטה, אובייקט המיקוד במדיטציה נשאר קבוע, למשל בהתמקדות על הדמיה של בודהה. בתרגול תשומת לב מודעת, בכל אופן, כפי שזו נלמדת בחברה המערבית המודרנית, האובייקט הוא רגע ההווה המשתנה תדיר של האובייקטים המשתנים ללא הרף, של תפיסת ההכרה המנטלית או הגופנית שלנו. זה תואם יותר לתיאור של התהרוודה של תשומת לב מודעת, במונחים של האובייקט שלה, ובהתאמה לתיאור הווייבהשיקה של ואסוּבנדהו לפיו תשומת הלב המודעת מתלווה לכל רגעי תפיסת ההכרה. האובייקט, על כל פנים, אינו, כפי שואסוּבנדהו וְאסנגה מציינים בכתבי הצ'יטמטרה שלהם, משהו שיש לנו היכרות מוקדמת אתו, כמו ההופעה הפיזית של בודהה. אלא, אנו מנסים להתמקד במה שנחווה על ידינו בכל רגע- התחושה הגופנית, המחשבה, הרגש, או ההרגשה. אבל, כפי שאסנגה מסייג, נתמקד בהם תוך דיוק והחלטיות. 

המצב של תשומת לב מודעת לרגע ההווה שננסה לפתח הוא למעשה עירוב של כמה וכמה מרכיבים מנטליים שהבחינה האנליטית הבודהיסטית של התודעה מגדירה אותם. העיקריים שבהם המשמשים לכך הם תשומת הלב המודעת עצמה, דריכות וגישה כְּרוּיָה. על מנת לתרגל תשומת לב מודעת באופן יעיל יותר, עוזר לזהות כל אחד מהמרכיבים הללו כך שאם מי מהם נחלש, נוכל לכוונן אותם מחדש. 

תשומת לב מודעת 

תשומת הלב המודעת עצמה, מה שנקרא "דבק מנטלי", צריכה להיות מלווה על ידי שני מרכיבים מנטליים נוספים: הבחנה (זיהוי), והבנה שְׁקוּלָה.

"הבחנה" (בטיבטית- 'du-shes ,בסנסקריט- samjna) מתמקדת בתכונות המאפיינות של החלקים השונים המרכיבים כל רגע בחוויה שלנו. היא מייחדת אותן מכל דבר אחר. למשל, יצירת הבחנה המייחדת את התחושה הגופנית של כאב, מתחושות גופניות אחרות שנחוות על ידינו בו זמנית, כמו הטמפרטורה של החדר שבו אנו נמצאים. הבנה שְׁקוּלָה תופסת את האובייקט באופן מדויק למה שהוא- כאב הוא רק תחושה גופנית, לא פחות ולא יותר. 

עם תשומת לב מודעת המתלווה אל הבחנה והבנה שְׁקוּלָה, ננסה להישאר במיקוד על התכנים של רגע ההווה המשתנה ללא הרף. ננסה לעשות זאת מבלי לאבד את התכנים של רגע ההווה כאובייקט המיקוד שלנו בזמן שתגיע הסחת דעת. הסחת דעת מתרחשת לעתים קרובות בגלל שעולה בנו חשיבה על מה שחווינו ברגעים הקודמים או על מה שעשויה להיות החוויה שלנו ברגעים העתידים לבוא. נְאַבֵּד אז את היכולת לשים לב לעובדה שהמחשבות הללו על העבר או העתיד הן רק מה שמופיע כרגע. נפסיק להבחין בכך שהן רק תֹּכֶן של רגע ההווה הנוכחי של החוויה שלנו, ובמקום זאת נישאב לתוך "סיפורי העלילה" שלהן. כתוצאה מכך, נְאַבֵּד את אובייקט המיקוד שלנו בשל הסחת הדעת של המחשבות הללו. אם, מצד שני, נצליח לשמור על מצב תודעה בלתי מוסח, נשיג תשומת לב מודעת יציבה שלא שוכחת את אובייקט המיקוד שלה. בדרך הזאת, תשומת הלב המודעת מתפקדת כדבק מנטלי לייצוב הקשב שלנו על רגע ההווה המשתנה תדיר של החוויה שלנו. 

בביאור שלו לחיבורו של אסנגה- הבחנה בין האמצע לבין נקודות הקיצון (בסנסקריט- Madhyantavibhaga), שט'יראמאטי מסביר שכסיוע לשימור תשומת לב מודעת, עלינו להזכיר לעצמנו מדי פעם בפעם את אובייקט המיקוד שלנו. פירושו של דבר לומר באופן מנטלי מילת מפתח כדי שנשמור את התודעה שלנו מיוצבת בחוזקה. הדבר תואם לעמדתו של ואסוּבנדהו לפיה תשומת לב מודעת כרוכה בציון האובייקט שלה. צונגקאפה מפרט לגבי הנקודה הזאת: אם תפריך זאת, בטענה שמדובר פה בחשיבה דִּיסְקוּרְסִיבִית (הֶקֵּשִׁית), ועל כן לא תְּתַזְכֵּר עצמך באופן מילולי, יהיה זה מאוד קשה לפתח תשומת לב מודעת חזקה ודריכות". 

דריכות

דריכות (בסנסקריט- shes-bzhin בטיבטית Samprajanya) היא הגורם המנטלי המשגיח אחר מצב ההחזקה המנטלית של תשומת הלב המודעת על אובייקט המיקוד שלנו ובודק אותו. היא מתפקדת בתוך ההקשר של שימור תשומת לב מודעת על אובייקט המיקוד שלנו- התכנים של רגע ההווה של החוויה שלנו. במובן מסוים, אם כן, דריכות היא חלק מתשומת לב מודעת חזקה. כפי שצונגקאפה מציין, ככל שתשומת הלב המודעת שלנו הופכת להיות חזקה יותר, כך נרגיל את עצמנו יותר לשמר תשומת לב מודעת בלי הסחת דעת. כתוצאה מכך, אנו מפתחים יותר רגישות להבחין מתי למעשה אנחנו הופכים למוסחים. בדרך הזאת, ככל שתשומת הלב המודעת שלנו חזקה יותר, כך הדריכות שלנו תהיה חזקה יותר. 

אל לנו לחשוב על דריכות במונחים דואליסטיים של זקיף תודעתי אשר קיים מצד עצמו ומתבונן בתודעה מתאמנת שהיא לחלוטין נפרדת ממנו. מצד שני, צונגקאפה מציין שעלינו להבחין בין השתיים, תשומת לב מודעת ודריכות, בקפדנות. הוא מזהיר, "אם עולה בך בלבול ועירוב של מצבי התודעה הללו יחד ואינך עושה את ההבחנות הללו, כמו הרבה מודטים בטיבּט כיום, הכול נעשה מבולבל, ואני בספק אם הם אכן ישיגו מצב של ריכוז מוטמע". 

דריכות ערה לא רק לחריגוֹֹת בתשומת הלב המודעת שלנו, אלא היא גם, במובן מסוים, מעוררת "מערכת אזעקה" פנימית, כך שעם הַשָּׁבָה של תשומת הלב, נתקן את המיקוד שלנו ונכונן מחדש תשומת לב מודעת. בכל אופן, על מנת שדריכות ושחזור קשב ימלאו את התפקידים שלהם, עלינו להסתייע במרכיב העיקרי השלישי של תרגול תשומת לב מודעת: גישה כְּרוּיָה. 

גישה כְּרוּיָה

גישה כְּרוּיָה (בטיבטית bag-yod בסנסקריט apramada, ערנות, אכפתיות) היא המרכיב המנטלי הָעֵר המסייע לשמור על מצב התודעה שלנו ולגלות אכפתיות כלפיו. היא האמצעי המגן על התודעה שלנו מלנטות לכיוון הצד ההרסני ושומרת אותה על הצד הַבּוֹנֶה, החיובי. על כן, עם גישה כְּרוּיָה, ניקח ברצינות את מצב התודעה שלנו; יהיה לנו "אכפת" ממנו. בהקשר הזה, גישה כְּרוּיָה דומה במובן מסוים לגורם המנטלי של "אִוּוּי" לאובייקט המיקוד שואסוּבנדהו מתאר כחלק מתשומת לב מודעת. 

ואסוּבנדהו מבהיר שאם לא היה בּנו אִוּוּי לאובייקט שלנו ברגע נתון, כלומר אם לא היינו מחזיקים בו מקרוב, במובן מסוים, כמשהו ששווה לזכור, לא היינו מסוגלים להיזכר בו. גישה כְּרוּיָה, עם זאת, כרוכה בהרבה מעבר ל- אִוּוּי. אין מדובר רק בצורך לשים לב לאובייקט המיקוד כך שנוכל לזכור אותו. אלא שהודות לגישתנו הכרויה יש מה שמניע אותנו להשיב את הקשב על מנת לתקן את היצמדותה המנטלית של תשומת הלב המודעת שלנו כאשר הדריכות תזהה שמשהו השתבש בה. בלי גישה כְּרוּיָה, לא נגלה מספיק אכפתיות לכך ששכחנו את אובייקט המיקוד שלנו, הרגע הנוכחי, אפילו אם נבחין בכך שדעתנו הוסחה. גישה כְּרוּיָה אם כן, היא הבסיס למשמעת עצמית מוסרית, אשר תעזור לנו להימנע מלהתנהג באופן הרסני. 

המונח הטיבטי לגישה כְּרוּיָה, bag-yod, פירושו מילולית "להיות בעל זהירות". ההיפך מכך הוא bag-med, "להיות חסר זהירות". המקור בסנסקריט, בכל אופן, אשר תורגם לטיבטית כ-  bag-yod הוא apramada, שפירושו "not-pramada" הפירוש של Pramada הוא להיות במצב של שיכרות, או אי יציבות מנטלית, כך שאוֹ שלא אכפת לנו ממה שנאמר או נעשה, או שאיננו דואגים לשמור על אף אחד מאלו. עם גישה כְּרוּיָה, אם כן, אנחנו לא כמו מי שהוא שיכור. יש בנו צלילות מפוכחת ואחריות, ועל כן נדאג לשמור על מצב התודעה שלנו.

התרגול של תשומת לב מודעת, אם כן, מפעיל רשת מורכבת של גורמים מנטליים, אשר כולם ממוקדים בתכנים המשתנים ללא הרף של רגע החוויה הנוכחי שלנו. בנוסף לשלושת העיקריים שבהם, של תשומת לב מודעת, דריכות, וגישה כְּרוּיָה, נכללים בתרגול גם הבחנה, הבנה שְׁקוּלָה, משמעת עצמית מוסרית וכאשר נדרש, שחזור של קשב. לכן, נזדקק לְמוּדָעוּת מַבְחִינָה על מנת להבחין בּוודאות בכל אחד מהגורמים הללו. מוּדָעוּת מַבְחִינָה בהקשר של מדיטציית תשומת לב מודעת, אם כן, לא מוגבלת רק להתמקדות בהיבט כלשהו של אובייקט המיקוד שלה כמו הארעיות של כל רגע בחוויה שלנו. היא ממוקדת גם בהיבטים השונים של מצב התודעה שלנו בזמן שהייתנו במדיטציה. 

צונגקאפה מדגיש, אם כן, בדיון שלו על פיתוח מצב שאמאטה יציב ומיושב, את הצורך להישען על הכתבים המוסמכים של המאסטרים הבודהיסטיים ההודיים הגדולים. הוא מייעץ:

אל תשים יהבך רק על דחיפת עצמך בחוזקה תוך התלהבות עיוורת. כפי שארייהשורה כתב בתקציר של הגישות מרחיקות הלכת (בסנסקריט- Paramitasamasa), "שימוש בהתלהבות ותוּ לא, סופו שיסתיים בתשישותך. אך אם תתפתח בסיועהּ של מוּדָעוּת מַבְחִינָה, תוכל אז להגשים מטרות נשגבות".