התודעה כפעילות מנטאלית

אם העבודה העיקרית שלנו בדהרמה היא עבודה על התודעה, זה יהיה נחמד מאוד לדעת על מה אנחנו מדברים. מהי התודעה? עכשיו, המילה תודעה (sems, Skt. chitta) היא לא מילה קלה. אבל מהן בכלל מילים? ביסודו של דבר מילה היא תבנית אקוסטית, רק אוסף של צלילים. זה שרירותי לחלוטין. חברה אנושית מסוימת החליטה להפוך את זה למילה, ואז הם נתנו לזה הגדרה, ועכשיו זו מילה. אם נסתכל על מכלול חווית החיים שלנו, המילים הללו דומות קצת לחותכני עוגיות - חתיכות מתכת דקות בעלות צורה ספציפית שבה משתמשים כדי לחתוך בצק לעוגיות בצורות האלה. לכל תרבות יש חותכני עוגיות בצורות שונות, חותכני עוגיות מרובים, שבאמצעותם היא חותכת את חווית החיים שלנו. לזה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים מוסכמות. מה שהם מילים ודברים הינו משהו שרירותי לחלוטין. משום שאז אנחנו חושבים שיש דברים שתואמים למילים הללו, לעוגיות האלה - כמו, למשל, תודעה.

כעת, הקושי כאן הוא שכֹּל תרבות נותנת הגדרה שונה לחותכן עוגיות, אשר, אם נחפש אותה במילון, פירושה "תודעה". כי גם לגבי הגדרות, מישהו המציא אותן; היו מי שפשוט החליטו (זו הייתה יכולה להיות קבוצה, וועדה - אלוהים יודע מה התרחש). אז מה שעליו מדובר, נניח בסנסקריט ובטיבטית המתורגם כתודעה, הוא לא אותה העוגייה שעליה אנו מדברים כאשר אנו משתמשים במילה mind באנגלית או mente בספרדית. וגם בשפות מערביות אחרות, ההגדרות הן שונות מאוד מהמשמעות שאליה אנו מכוונים במילה תודעה ומזו שאליה התכוונו הטיבטים וההודים. אנגלית וספרדית הן די קרובות. ולמשל המילה esprit בצרפתית- טומנת בחובה את הרעיון של "רוח". או בגרמנית זה די דומה לצרפתית, Geist. הכוונה היא גם ל"רוח", "רוח רפאים". כל זה כלול גם כן במילה, אז שוב, זו עוגייה שונה מאוד. ולמרבה הצער - או אולי למרבה המזל (כי זה עוזר לנו להבין ריקות בצורה טובה יותר) - כמעט כל מילה טכנית המופיעה בבודהיזם אינה תואמת במדויק למילים שלנו שניתן למצוא במילונים. בסופו של דבר, זהו בסך הכל מילון. זה לא אומר שההגדרות מקבילות. שיש להן בדיוק את אותה משמעות.

אז כאשר אנחנו לומדים/ות בודהיזם, ובמיוחד כשהלמידה שלנו כרוכה בניסיון להבין דבר שהוא כל כך מהותי לְשֶׁם הליכה בדרך הבודהיסטית, חשוב מאוד ללמוד את ההגדרות. מכיוון שרוב הבלבול ואי ההבנה שיש לנו בנוגע לבודהיזם הם למעשה כתוצאה מהמילים. החשיבה שלנו מתנהלת במונחים של מילים בשפה המערבית שלנו, והן מדברות על משהו שונה לגמרי ממה שהבודהיזם מדבר עליו, ואז כמובן שכל האסוציאציות לגבי דברים, הנובעות מהמילה המערבית הזו, פשוט נושאות אותנו יותר ויותר רחוק מהנתיב שעליו מדבר הבודהיזם. אז תמיד חשוב מאוד לבחון את כל המילים הללו ובאמת לנסות למצוא את ההגדרות ולעבוד בעזרת ההגדרות ולא להסתבך עם מילה שלמרבה הצער אנו נאלצים להשתמש בה במערב.

זה לא תמיד כל כך קל, בעיקר בגלל שהמילים משמשות בשפת המקור להגדרות שונות ובהקשרים שונים, כפי שמשמשות המילים שלנו. כלומר, אחרי הכל, הבודהיזם הוא בן 2500 שנה, אז מילים השתנו מעט, התפתחו, ומְחַבְּרים שונים משתמשים בהן בדרכים שונות. אז עלינו תמיד לבחון את הדברים בתוך הֶקְשר ספציפי - איך משתמש המחבר במילה הזו? אבל אל לנו להתייאש מזה, כי לשם כך יש לנו מורים/ות, ויש גם פרשנויות שמסבירות. אולם יש מילים מסוימות אשר שמרו פחות או יותר על אותה ההגדרה לאורך כל הדרך, ותודעה היא אחת מהן, אז אנחנו בסדר. נכון? המקום בו באמת חשוב לנקוט זהירות יתרה הוא במפגש עם מילים כמו קיום אמיתי. המונח הזה מוגדר בצורה שונה לגמרי בהקשרים שונים. אבל הערב אנחנו עוסקים בנושא התודעה, אז בואו נתעמק בזה.

עכשיו, בבודהיזם אנחנו מדברים על: איך מגדירים ספציפית משהו? והדרך שבה אנחנו מגדירים ספציפית משהו היא שזה אינו משהו אחר מלבד זה. כך שזו בעצם שלילה כפולה. זה מאוד חשוב ומאוד מאוד משמעותי. כי איך מגדירים ספציפית מהו משהו? עלינו לומר, "ובכן, ישנם כל הדברים מלבד כך וכך, וזה הכל פרט לכך, כל דבר אחר מלבד עצמו, חוץ מאשר זה וְתוּ לֹא". לא כל כך קל להגיד את זה בשפות שלנו. "שום דבר אחר" הוא למעשה הדרך הפשוטה והנחמדה ביותר לומר זאת. מה זה? זה שום דבר אחר מלבד עצמו וְתוּ לֹא. אבל האם אפשר להגיד "שום דבר אחר" בספרדית? וזו, כך מצאתי, היא הדרך הקלה ביותר לומר זאת בשפות שלנו. אז זה אומר שכדי באמת להגדיר ספציפית מה זה, עלינו לשים בצד את מה שזה לא. אין פירוש הדבר שעלינו לשים בצד את השולחן ואת הכיסא ואת הקיר, משום שברור שלא בזה מדובר.

לפיכך מה שמועיל לנו הוא להראות איך מה שאליו אנו מתכוונים במילה תודעה אינו מה שאליו מתכוון הבודהיזם במילה תודעה. כך שאם נשלול זאת, נוכל לקבל הבנה מדויקת יותר לְמה אנחנו מתכוונים במילה תודעה. זוהי השיטה הבודהיסטית דרך אגב. קשה  מאוד פשוט להצביע על זה איכשהו. משום שתוכלו לומר "ובכן, זה כך וכך", אבל אז אולי תחשבו "אבל אולי זה כולל גם משהו אחר", כך שזה לא הופך זאת לספציפי מאד. וכאן נכנס הבלבול שלנו ואי ההבנה שלנו כמערביים, כי אנחנו כוללים במילים האלה, כמו תודעה, דברים שלא שייכים לשם, דברים המגיעים מהאסוציאציות שלנו לגבי המילה תודעה. כך שאני חושב שזוהי לאמיתו של דבר השיטה שבה עלינו לפעול - לא רק כאן אלא בכלל בדהרמה - הדרך להבנת משהו, היא לנקות את האסוציאציות הלא מתאימות שהיו לנו עם המילה, המגיעות מהשפה שלנו. אוקי.

מבחינת הדיון שלנו, מה שנִשלַל כאן קודם כל זה המוח. אנחנו לא מדברים על משהו פיזי. כלומר, אנחנו לא מכחישים שהמוח מעורב (ומערכת העצבים וכל זה), אלא אנחנו מדברים על חוויה, חוויה סובייקטיבית, המתרחשת על הבסיס של מוח. אז אנחנו בעצם מדברים על דבר אחד, אירוע אחד, אבל רק מתארים אותו בצורה אחרת. ניתן לתאר את החוויה מנקודת מבט פיזית של מה שקורה - יש את המוח והכימיקלים והעניינים החשמליים - או שניתן פשוט לתאר זאת במונחים של חוויה סובייקטיבית של האירוע. אז אנחנו מדברים על החוויה הסובייקטיבית שלו כאשר אנחנו מדברים על תודעה. אחרי הכל, ביכולתנו לתאר את אותו הדבר בדרכים רבות ושונות, להסתכל עליו מזוויות שונות. זה לא אומר שדרך אחת יותר נכונה מהשנייה.

כעת, בשפוֹת שלנו יש לנו שתי מילים; יש לנו תודעה ולב. נכון? זה מאוד בסיסי לחשיבה מערבית. אבל דבר נוסף שעלינו ללמוד הוא שהרבה מאוד דברים הם ספציפיים מבחינה תרבותית. הם לא אוניברסליים. ולפיכך לא כולם מחלקים חוויה לשני דברים באופן הזה, תודעה ו-לב, ובוודאי שהבודהיזם אינו עושה זאת. באמצעות מונח אחד, אנחנו מדברים על שניהם. כלומר, מה שאליו אנחנו מתכוונים בדרך כלל במילה תודעה זו צורת חשיבה רציונלית, אינטלקטואלית, דברים מהסוג הזה. ומה שאנחנו כוללים במילה לב יהיו הרגשות והאינטואיציה, דברים מסוג זה. אבל שני אלה הם היבטים שונים של חווית החיים, הלא כן? הם האופן שבו אנחנו חווים דברים. לפיכך, הם כולם כלולים במילה שלנו כאן. וכמו כן מה שנכלל במילה שלנו כאן הוא כל התפיסה החושית שלנו - כמו לראות ולשמוע, להריח, לטעום, לחוש תחושות פיזיות - כי גם זה חלק מחוויית החיים שלנו, הלא כן?

אפשר להתחיל לראות שכאשר אתה יוצר מילון זה הופך להיות קשה מאוד להחליט באמצעות איזו מילה בכוונתך לתרגם זאת לשפות שלנו. זה מעניין למדי: כל השפות המערביות בחרו בתודעה לעומת לב (ואנחנו מתעלמים מההיבט הזה, וחבל). ולסינים ולמונגולים הייתה אותה בעיה, והם בחרו במילה לב במקום במילה תודעה.

בכל מקרה, כאשר אנחנו עושים שימוש במילה תודעה, צריך שיהיה לנו חותכן עוגיות גדול בהרבה. אך מה שאנחנו לא כוללים בחותכן העוגיות שלנו הוא - רוח. כאמור, בספרדית או באנגלית אין לנו את הבעיה הזאת שעשויה להיות לנו בצרפתית וגרמנית עם המילה רוח. זה לא נמצא בחותכן העוגיות כאן.

עכשיו, הדבר העיקרי הבא שעלינו לשלול ולא לכלול כאן בחותכן העוגיות שלנו הוא הרעיון שכאשר אנו מדברים על תודעה מדובר על דבר שעושה משהו. כלומר, אנחנו עובדים עם המילה תודעה, לא? תודעה היא דבר שחושב. לב הוא דבר שמרגיש רגשות. אנחנו לא מדברים כאן על דבר. נכון? זה באמת מוזר איך זה מחלחל לדרך ההתבוננות שלנו על התודעה, כשאנו מדברים עליה כעל דבר. כמו שאנחנו אומרים (אני לא יודע אם זה נאמר כך בספרדית): "תוציא את זה מהראש", "הוא איבד את הראש", או "האדם הזה יצא מדעתו". "אל תשכח. שלא יפרח לך מהראש" - זאת אומרת, זה כאילו יש קופסה או משהו. או "לאדם הזה יש ראש על הכתפיים. יש לו מכונית טובה, יש לו בית טוב, ויש לו ראש על הכתפיים". נכון? זה כל כך בסיסי לדרך ההתבוננות שלנו על תודעה, כך שזה קל למדי לאסוציאציה הזו כאילו להתגנב פנימה. לא על כך מדובר. אז מה שעליו מדובר כאן זה אירוע. זוהי פעילות.

באשר למילה הזו חוויה יש לגלות מעט זהירות. מה שעליו מדובר כאן זה לחוות. זוהי לא החוויה, כמו "הו, הייתה לי חוויה טובה". מדובר על האירוע הממשי של לחוות חוויה בפועל. ואנחנו תמיד חווים משהו; אין באפשרותך רק לחוות. כך שלא מדובר על חוויה כעל דבר, כמו "לאדם הזה יש ניסיון חווייתי רב" או "הייתה לי חוויה גרועה (או חוויה טובה)." או.קיי? זה לא שום דבר בנוסף. אז מה שאינו נכלל כאן אלה הם הדברים שבנוסף. וזה אינדיבידואלי; ההתנסות החווייתית שלי היא לא ההתנסות החווייתית שלך. חוויית הרעב שלי וחוויית הרעב שלך - כלומר, זה לא אותו דבר, הלא כן? נכון? זה לא שכולנו תודעה אחת או משהו כזה. עכשיו, ההתנסות החווייתית של כולם היא אותו דבר... ובכן, אני לא רוצה להשתמש במילה דבר כאן. זה אותו סוג של פעילות. אני הולך, ואתה הולך, ומישהי אחרת הולכת - כל זה הוא הליכה, אבל ההליכה שלי לא מביאה אותך לשם. מדובר על אותו הדבר אצל כולם, אך זה אינדיבידואלי.

אני סבור שעכשיו אנחנו מוכנים להגדרה. ההגדרה מכילה בתוכה שלוש מילים, וכל מילה היא מאוד משמעותית (הם לא סתם זורקים לשם מילים בלי סיבה). כבר ראינו שתודעה וחוויה אינן זהות זו לזו בשפות המקור. לפיכך בצורה דומה, גם האופן בו מתורגמות המילים בדרך כלל בתוך ההגדרה אינו תואם למילים שלנו. כלומר, ככל שמסתכלים מקרוב על כל הנושאים הללו בבודהיזם, מגלים שכמעט אף אחת מהמילים לא מתאימות בדיוק. שוב, ריקוּת מסייעת לנו כאן, כי מדוע עליהן להיות בדיוק אותו הדבר? הרי זה פשוט מומצא. זוהי מוסכמה שפתית של קבוצת אנשים כלשהי. אז שום דבר לא קדוש לגבי זה. זוהי רק מוסכמה שרירותית, אך מועילה, כי היא מסייעת לנו לתקשר. אחרת לא הייתה לנו היכולת לתקשר. אז נחוצה לנו שפה. נכון? אז זה עובד, אבל נדרש מאיתנו לגלות זהירות ולהבין מה קורה.

ובכן, הדרך שבה בדרך כלל מתורגמת ההגדרה היא:

• Mere (tsam), שהיא מילה שמשמעותה "גְּרֵידָא". המילה הזו אינה מאד בעייתית אבל יש להבין על מה היא מדברת.

• ולאחר מכן בהירות (gsal) ומוּדַעוּת (rig). אלו שתי המילים שהן בעייתיות.

בהירות ומודעות נשמעות כאילו הן לכאורה דברים, וזִכרו שאנחנו לא מדברים על דברים. ובהירות, בנוסף לכך שהיא מרמזת על אור או משהו כזה, נשמעת כאילו היא מדברת על משהו שנמצא בפוקוס, ולא על זה מדובר כלל וכלל. ומתוך השפות שלנו מוּדעוּת נשמעת כאילו לכאורה יש שם הבנה, וגם זה לא בהכרח המקרה. אלה אינם כלולים בחותכני העוגיות שלנו של בהירות ומודעות. 

בואו נסתכל עליהם בזה אחר זה. זִכרו שאנחנו מדברים על פעילות, אירוע, משהו שקורה.

המילה בהירות מתייחסת ליצירת מופע קוגניטיבי של מַשהו. היא מוסברת לפעמים בעזרת המילה לעלות (shar-ba), כמו עליית השמש הזורחת. אז זו הסיבה שאני מרבה להשתמש במילה עולה. זה במובן הזה שתודעה היא כמו מראה, בכך שהיא נטולת כל דבר מוחשי או חסימתי העשוי למנוע את היווצרותו של מופע קוגניטיבי של מַשהו. ולגבי המילה מוֹפַע (snang-ba) - צריך להיזהר כי מופע לא מדבר על משהו ויזואלי. אז יש לזרוק גם את זה אל מחוץ לחותכן העוגיות של מופע. אולם יכול להתחולל מופע של ריח, של צליל, רגש וכן הלאה - בפשטות, הנה זה; זה עולה.

אני חושב שאחת הדרכים הקלות ביותר להבין על מה אנחנו מדברים כאן, עם המילה הזו בהירות, היא דרך הפעילות של יצירת הולוגרמה מנטאלית של מַשהו. גם המילה יצירה היא מעט מוזרה, כי אנחנו לא מדברים על גמדים בסדנה של סנטה קלאוס היוצרים את הדבר הזה ואז הוא ניפלט מתוך הראש שלנו. אז זו פשוט עלייה. בואו נקרא לזה עולֶה. אני לוקח את הרעיון המושגי הזה של ההולוגרמה המנטאלית מתיאור מערבי, מתוך ספר שנקרא היקום ההולוגרפי, אך אני סבור שהוא באמת מתאר בצורה טובה מאד את מה שעליו מדבר הבודהיזם.

כי אם נחשוב על כך, כאשר אנחנו רואים משהו, מה מתרחש? זהו התיאור המערבי. ישנן כל מיני קרני אור, פוטונים ודברים כאלה, עם גלים וכן הלאה, הפוגעים בתאים שונים ברשתית. ואז כל זה מתורגם למידע חשמלי, ומתרחשים גם כמה תהליכים כימיים. ואז במערב היינו אומרים שהתודעה יוצרת הולוגרמה מנטאלית מתוך כך, וזה מה שאנחנו רואים בפועל. אבל כאן אנחנו לא מדברים על מַשהו שעושה זאת- זה פשוט מתרחש. זוהי הולוגרמה מנטאלית. נכון? התהליך הפיזי/כימי אינו מוכחש כאן, אבל מה שאנחנו שוללים כאן הוא שיש איזשהו דבר, כמו מכוֹנָה הנקראת תודעה, המבצעת זאת. זה אינו מכחיש את הצד הפיזי/כימי; זהו רק עוד תיאור של מה שמתרחש.

זה אותו הדבר עם שמיעת אנשים מדברים. רק רגע אחד מתרחש בכל פעם, הלא כן? אנחנו שומעים אם כן רק פיסת צליל קטנטנה אחת של מילה בכל פעם. אז כשאנחנו שומעים את הצליל של האות הראשונה של מילה ולאחר מכן אנחנו שומעים את הצליל של האות השנייה, הצליל של האות הראשונה לא קיים יותר. הוא הסתיים. ובכל זאת מה אנחנו שומעים? אנחנו לא רק שומעים מילה אלא שומעים משפט שלם עם משמעות. האם תהיתם אי-פעם איך זה קורה בכלל? זה מדהים אם אתם שומעים רק אות אחת של מילה בכל פעם. אז זהו סוג אחר של הולוגרמה מנטאלית. אנחנו לא מדברים על הולוגרמה חזותית. עליכם להרחיב את הרעיון המושגי שלכם לגבי הולוגרמה כאן.

זה אותו הדבר במונחים של כל אחד מהחושים. אלה הם רק אותות חשמליים על תאים שונים של בלוטות הטעם של הלשון. כלומר, מה זה? אז שוב זוהי הולוגרמה מנטאלית של טעם או של ריח או של תחושה פיזית. או.קיי? ואותו דבר עם חשיבה או רגש או משהו כזה. כולם הולוגרמות, הולוגרמות מנטליות.

יש להתחיל לדייק כאן בשפה. הרבה אנשים משתמשים במילים "ישירוֹת" ו"בעקיפין" עבור מִשתנים שונים כשאנחנו מדברים על תודעה. ולעיתים קרובות הם משתמשים בצמד הזה, "ישירות" ו"בעקיפין", כדי לכסות כמה דברים, כמה משתנים, מה שהופך לאחר מכן למבלבל ביותר - במיוחד כאשר נעשָה בהן שימוש עבור "מושגי" ו"לא-מושגי"; זה באמת מטעה מאד. אם כך, לגבי המונחים "ישירות" ו"בעקיפין" (לפחות באופן שבו מתרגמים מסוימים משתמשים בהם, ואני מסכים לחלוטין): ישנן כמה תיאוריות בודהיסטיות שאומרות שתפיסה פועלת ללא הולוגרמה מנטאלית. דהיינו, ישירוֹת. אולם אם יש הולוגרמה מנטאלית, הרי שהיא עקיפה. הדרך שלנו להכיר את העולם היא באמצעות הולוגרמות מנטאליות. נכון? זה בעקיפין מכיוון שאנחנו חווים את העולם באמצעות הולוגרמה מנטאלית.

אסכולת הווייבשיקה אומרת שאנחנו חווים את העולם ישירות - ללא הולוגרמות מנטליות - וכל אסכולות ההשקפה הפילוסופיות ההודיות האחרות אומרות שבאמצעות הולוגרמות. ועליכם להיות מודעים לכך שגם לַמסורות הטיבטיות השונות יש פרשנויות שונות:

• מסורת הגלוג אומרת שההולוגרמות המנטליות האלה שקופות לחלוטין: אנחנו למעשה רואים את העולם.

• המסורות הטיבטיות האחרות – כלומר סאקייה, נינגמה וקאגיו – אומרות שההולוגרמות המנטליות הללו אטומות. והסיבה לכך היא שיצירת ההולוגרמה המנטאלית נעשית אלפית שנייה אחת אחרי האירוע שהיא מייצגת. זה כמו צנזורה. יש סוג של עיכוב זמן. לכן, זה לא באמת שקוף.

זה נותן לך, למעשה, מַשהו לחשוב עליו, משום שהאִם אנחנו באמת תופסים את העולם או שתמיד יש עיכוב של שנייה אחת? זה ברור שיש לכך השלכות מדהימות עבור קוסמולוגים, אותם מדענים המתמודדים עם טבעם של הזמן והמרחב ודברים כאלה. זה נהיה מאוד מעניין. אז אלה הם נושאים טובים באמת לחשוב עליהם ולעבד אותם. אך יש בהולוגרמה מנטאלית הרבה מאוד היגיון.

וכמובן שההולוגרמה המנטאלית לא חייבת להיות בפוקוס, נכון? כי אם אני מסיר את המשקפיים שלי, יש הולוגרמה מנטאלית של טשטוש. ובכן, אין שום טשטוש שם בחוץ בחדר, נכון? אז זה לא בפוקוס, אבל זה כלול במילה שלנו בהירות. לכן המילה "בהירות" מטעָה לעתים קרובות.

טוב, אז זוהי המילה הראשונה מתוך שלוש המילים. לא ממש עסקנו עדיין במילה "גְּרֵידָא". היא מגיעה אחרונה, כלומר, גם במקור. סדר המילים שונה. עלינו להציב את המילה "גְּרֵידָא" או "בלבד" ראשונה, אך למעשה בשפה זו המילה השלישית.

המילה השנייה היא מוּדָעוּת, ועוד פעם זוהי פעילות. זה לא שזהו ביטוי יפה בשפות שלנו - תפיסה קוגניטיבית של אובייקט.

כעת, לגבי תפיסת אובייקט - הרבה דברים תופסים אובייקטים. אז לדוּגמה, אֵת-חֲפִירָה לַשלג הינו דבר שאוסף שלג. כלומר, לא יכול להיות לך אֵת-חֲפִירָה לשלג ללא תלות בקיומו של השלג. לא יכול להיות אֵת-חֲפִירָה לשלג בלי שלג, הלא כן? כלומר, לא ניתן היה להמציא אֵת-חֲפִירָה לשלג ולקרוא לזה אֵת-חֲפִירָה לשלג אם לא היה שלג. אבל אֵת-חֲפִירָה לשלג לא תופס את האובייקט שלו כל הזמן. כשהוא תלוי במוסך בקיץ, הוא לא תופס את האובייקט שלו, השלג. אולם כאשר אנחנו מדברים על תודעה, היא תופסת אובייקט בכל רגע ורגע- יש תפיסה של אובייקט. נכון? ובין אם אנחנו ישנים, ובין אם אנחנו חסרי הכרה, זה לא משנה. האובייקט שאותו היא תופסת יכול להיות חושך. זה יכול להיות היעדר אור או קול או חושים או משהו. זהו אובייקט.

היעדר הוא משהו שביכולתנו לדעת. כולנו יכולים לראות את היעדרו של פיל בחדר הזה. אין פיל. מהו מה שאנחנו רואים? אבל זה נכנס לשאלה אחרת: מה אנחנו רואים למעשה כשאנחנו לא רואים שום פיל בחדר? מה עולה? מהי ההולוגרמה המנטאלית שלך של- אין פיל בחדר? זה מאוד מעניין. ועדיין אנחנו יודעים את זה. כולנו יכולים לראות את זה.

תפיסת האובייקט שעליה אנו מדברים כאן היא קוגניטיבית (תפיסת הכרה). דְּהַיְנוּ סוג של חוויית האובייקט. ישנן דרכים רבות מאד והרבה מאוד סוגים של תהליכים קוגניטיביים- תפיסת אובייקט באופן הַכָּרָתִי- זה יכול להיות דרך ראיָה, זה יכול להיות דרך שמיעה, זה יכול להיות דרך הרחה, טעימה, תחושה פיזית (כמו חם או קר), או שזה יכול להיות דרך חשיבה. ובנוגע לתחושה פיזית - אל תגבילו אותה לתחושת רכוּת או חיספוס או לַמגע של מישהו. אנחנו מדברים גם על חום וקור, תנועה, כל הדברים האלה. אלו הן תחושות פיזיות. אוקיי. אז זוהי דרך קוגניטיבית לתפיסת אובייקט. הם נהגו להשתמש במילה מעוּרבוּת (’jug-pa), וזה בסדר, אבל, שוב, זה יכול להוביל לאי- הבנה כלשהי.

תפיסת אובייקט עשויה להיות נכונה או לא נכונה, ויכולה להתלוות אליה וודאות או אי-וודאות - "אני תוהה מה זה", "אני אנחש מה זה". זוהי תפיסת אובייקט, אבל היא משוללת וודאות. "אני לא יודע/ת מה זה".

שתי הפעילויות האלה שעליהן דיברנו כאן, עלייתה של הולוגרמה מנטאלית ותפיסת מַשהו באופן הַכָּרָתִי (קוגניטיבי) - מה שלא בהכרח אומר שאת/ה יודע/ת מה זה או מַשהו כזה, אלא רק שיש כאן עדות למעורבות קוגניטיבית - האם הן מתרחשות ברציפות או בּוֹ זְמַנִית? האם תחילה מתרחשת עלייה של מחשבה, הולוגרמה מנטאלית של מחשבה, ולאחר מכן אנחנו חושבים אותה? האם עולה תחילה הולוגרמה מנטאלית של מראֵה, ולאחר שהיא עולה אנחנו רואים אותה? אם זה אכן כך, אז איך נדע שההולוגרמה עלתה? האם מה שקורה הוא שישנה הולוגרמה מנטאלית ויזואלית ואז עליי להחליט אם להסתכל עליה או לא? זה די מוזר, לא? אז יצירת הולוגרמה מנטאלית היא ראִיָה של מַשהו. זוהי ראייתו של דְּבַר-מָה. זה לא שישנן שתי פעילויות המתרחשות בו זמנית. זוהי אותה הפעילות שפשוט מתוארת משתי נקודות מבט שונות. בסדר?

המילה השלישית - מכיוון שהיא נשמעת טוב יותר באנגלית, מתורגמת באנגלית בדרך כלל כ- merely (גְּרֵידָא) אבל זו יכולה להיות גם המילהonly , בלבד (בעברית, גם המילה רק). ולפיכך המילה בלבד הינה מילה השוללת מַשהו. כלומר, המילה המקורית היא מילה המשמשת כדי לא לכלול מַשהו. אני חושב שזה כך גם בשפות שלנו: "זה רק זה ותוּ לא". זאת אומרת שזה לא ההוא; זה זה בלבד. שני דברים אינם נכללים כאן:

• האחד הוא שישנו איזשהו דבר - כמו מכוֹנָה, התודעה - המבצעת זאת.

• השני, ואת זה אפילו חשוב עוד יותר להבין, הוא שאין בנמצא "אני" הקיים בנפרד או אדם הקיים בנפרד ממִכלול כל הדבר הזה, המבצע זאת, העושה שימוש ב... באופן שקיים כאן אני, ועכשיו אני אטול את המכונה הזו, תודעה, ואפעיל אותה, ואז המכונה הזו תחשוב או תראה או משהו כזה. שום דבר מכל זה לא מתרחש. אין בנמצא אדם נפרד המבצע זאת. אין בנמצא תודעה בתור מכונה המבצעת זאת. זה פשוט מתרחש. כלומר, כמובן שיש בנמצא אדם שחושב. אני חושב, לא את/ה חושב/ת. אני רואה, לא את/ה רואה. איני מכחיש זאת. אבל אין בנמצא ישות נפרדת מכל התהליך הזה המבצעת זאת. אבל בכל אופן, ניכַּנֵס לדיון הזה כשניכַּנֵס לדיון על ריקוּת. ברור שזוהי נקודה מאוד חשובה.

בכל מקרה, זוהי הפעילות המנטאלית הזו בלבד, המתרחשת.

הֲבָנָה

ישנן כאן יותר משתי מילים, כי מילה נוספת עלתה בדעתי. אבל המילה הראשונה שעליה רציתי לדבר היא הֲבָנָה (rtogs-pa). כן? מילה מאוד בסיסית. ובכן, לְמה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שאנחנו מבינים משהו? יש לחקור כל מילה. זוהי אותה המילה המשמשת לְמה שמתורגם בדרך כלל - לפחות כך אני מתרגם זאת- כ: לתפוס (rtogs-pa) אובייקט, והיא מוגדרת כתופסת אותו בצורה נכונה והחלטית. זוהי המקבילה למילה הֲבָנָה.

לתפוס דחליל כבן אדם - ובכן, זוהי תפיסה לא נכונה שלו. אבל לתפוס בן אדם כבן אדם, זה נכון. וחוסר החלטיות יהיה למשל כמו "האם זה בן אדם או דחליל? זה רחוק מדי, אני לא באמת יכול/ה לראות." זה לא החלטי. זוהי דרך של תפיסת האובייקט, כי ברור שאנחנו רואים משהו. אבל כשאנחנו רואים את זה נכונה כבן אדם, ושתפיסתו כבן אדם היא החלטית, זוהי הבנה. אתה לא חייב להחיל מילה או משהו כזה; אחרת ביכולתך להבין רק באופן מושגי (קונספטואלית), וזה לא כך (ביכולתך להבין גם לא באופן לא מושגי). וזה מאוד מעניין. אז במובן מסוים אנחנו יודעים מהו האובייקט בלי להחיל מילה בהכרח, לא? אתה לא חייב לחשוב "הו, יש שם בן אדם". אתה רואה בן אדם כבן אדם בוודאות. אתה מבין מה זה.

הבנה בִּמְפֹרָשׁ ובִּמְרוּמָז 

עכשיו, יש כאן משתנה נוסף, שלעיתים קרובות מתורגם כישיר ו-עקיף, אבל אתם מבלבלים אותו עם המִשְתַּנֶה האחֵר. וכאן המילים הטובות יותר הן במפורש ובמרומז. במפורש (dngos-su rtogs-pa) משמעו שיֶשְׁנָה ידיעה של האובייקט- כי מדובר כאן על תפיסה או הבנה - וכשהיא ברורה ומפורשת, יש את יצירת ההולוגרמה המנטאלית שלו. אם ההבנה היא במרומז (shugs-la rtogs-pa), אז אין את יצירת ההולוגרמה המנטאלית שלו.

אז כאשר אנו רואים את האדם הזה כבן אדם בוודאות, אנו יודעים במפורש, או מבינים או תופסים ש"יש שם בן אדם". ישנה הולוגרמה מנטאלית של בן אדם. הלא כן? אבל גם עשוי להיות שנבין או נתפוס במרומז, בו בזמן, ש"זה לא דחליל". אז אין הולוגרמה מנטאלית של- לא דחליל. ישנה רק הולוגרמה מנטאלית של האדם. בוודאות אין בנמצא הולוגרמה של דחליל. אבל אנחנו יודעים שזה איננו דחליל, ואנחנו יודעים זאת בצורה נכונה והחלטית, ולפיכך אנו מבינים זאת- במרומז. כלומר, זה באמת מרהיב, הניתוח הבודהיסטי הזה של פעילות מנטאלית, המדויק להפליא.

תפיסת הכרה מוּשָּׂגִית (קונספטואלית) ולא- מוּשָּׂגִית

מערכת המונחים הממש מבלבלת הבאה היא מושגי (rtog-pa) ולא מושגי (rtog-med). חשוב מאוד לדעת על מה בכלל מדבר הבודהיזם כשהוא משתמש במילים האלה. אלו הן בברור דרכים של תפיסת אובייקט. זוהי דרך לחוות משהו. עכשיו, מה שמעורב בידיעה מושגית של משהו הוא קטגוריות. הצגתי את הנושא קודם לכן בעזרת חותכני עוגיות.

ישנם סוגים רבים ושונים של קטגוריות, אך סוג אחד של קטגוריות הוא קטגוריית אודיו (sgra-spyi). זה לא בהכרח חייב להיות צליל של מילה. זה יכול להיות גם צליל המשמש  כְּמילה (כמו "הא?") או הצליל של שעון מעורר - יש לכך משמעות. אם כן זוהי קטגוריה שיכולה לשמש להרבה מאוד דברים שונים. אין לנו מילים רק לדבר אחד ויחיד ביקום. זה היה עשוי להיות ממש קשה, אם כל דבר קטנטן... אם לא הייתה המילה שולחן... אם הייתה מילה אחרת עבור כל שולחן אפשרי. לכך הכוונה בקטגוריה. ישנה קטגוריה שנקראת שולחן. זאת אומרת, זהו רק דפוס אקוסטי: "שו-ל-חן." כלומר, מה זה? אז זהו בעצם איזה צליל ממש שרירותי שאיזה ניאנדרטלי או מַשהו יָצר ו..."אוקיי. נהדר. בואו נקרא לזה מילה, וזו תהיה מעכשיו קטגוריה שתתייחס ל..." אז קודם כל, יש לנו קטגוריית מילים, קטגוריית צליל. וזה מאוד מעניין כי זה לא משנה איזהו הקול שיצר את זה או כמה מהר זה נאמר. כי זה היה גם יכול להיות שונה לגמרי, הלא כן? אז זוהי קטגוריה. לא משנה איך זה מבוטא - בקול גבוה, בקול נמוך, בקול רם, בקול רך, בקול של תינוק - זוהי מילה. או לא משנה איך שזה כתוב - זה אפילו יותר מוזר. לפיכך, זה לא שבכל פעם שאנחנו אומרים שולחן אנחנו אומרים מילה אחרת. וזה לא שכשאנשים אחרים אומרים את המילה שולחן הם אומרים מילה אחרת לגמרי, לא קשורה. זוהי קטגוריה, קטגוריית אודיו. לפעמים זה נקרא אוניברסלי, אבל אני חושב שהמילה קטגוריה נותנת מושג באופן הרבה יותר טוב.

לאחר מכן ישנה קטגוריית משמעות (don-spyi), שהיא אותה המילה בטיבטית המשמשת כקטגוריית אובייקט, אבל ישנו קצת הבדל. זוהי הקטגוריה שלתוכה נכנסים בהתאמה הפריטים השונים שאליהם מתייחסת קטגוריית אודיו, למשל קטגוריות האודיו שולחן. קטגוריית המשמעות תהיה הקטגוריה של כל האובייקטים השונים שניתן לכנותם באופן תקף "שולחן". לא כל אובייקט מוכנס בהתאמה לתוך קטגוריה. לקטגוריות משמעות יש הגדרות והפריטים צריכים לענות על ההגדרות, על המאפיינים המגדירים. אבל הגדרות הן רק מוסכמות שהומצאו על-ידי אנשים, למשל עבור "שולחן", דבר-מה שטוח עם רגליים שאפשר להניח עליו משהו. ברור שישנם הרבה פריטים שונים העונים על ההגדרה הזו. המילה "שולחן" איננה המילה עבור פריט אחד בלבד.

למרות שהמילה הטיבטית עבור קטגוריית משמעות היא אותה המילה המשמשת לקטגוריית אובייקט, קטגוריית אובייקט בתפיסת ההכרה של בְּרִיָהּ לא בהכרח חייבת להיות קטגוריית המשמעות של מילה. למשל, לפרה יש קטגוריית אובייקט של רפת או התינוק שלי או משהו בדומה לכך. זו לא המשמעות של מילה עבור הפַּרה. זוהי המשמעות של מילה עבורנו. אבל פרה יודעת מהו אוכל, משהו לאכול. היא יודעת את ההבדל בין אוכל למֶלֶט, לכביש. היא יכולה לראות פיסות דשא רבות ושונות כמזון. לפיכך זוהי קטגוריית אובייקט, לא קטגוריית משמעות, למרות שהיא תואמת לקטגוריית משמעות של המילים האנושיות שלנו. לכלב למשל תהיה הולוגרמה מנטאלית של ריח. איך הוא יודע שזהו הריח של הבעלים שלו? איך הוא יודע זאת? ואיך הוא יודע שבכל פעם שהוא מריח את זה, זהו הבעלים שלו? נכון? אם כך ישנו ריח מנטאלי והולוגרמת קטגוריה של ריחו של הבעלים שלי, ובכל פעם הכלב יודע "זה הריח של הבעלים שלי", אבל בהחלט אין מילה. נכון?

אז לדעת משהו- להבין אותו באופן הַכָּרָתִי - דרך קטגוריה, זה מוּשָּׂגִי. עם זאת, לקטגוריות אין צורה משלהן. לכן, בנוסף לקטגוריה יש גם הולוגרמה מנטאלית שנייה של מַשהו המייצג את הקטגוריה הזו עבורנו. אז יש לנו שתי הולוגרמות מנטאליות, וזו אשר מייצגת קטגוריה - בואו פשוט נישאר עם ההסבר של הגלוגפה - היא שקופה למחצה. היא מולבשת על גבי, או מוקרנת על גבי ההולוגרמה הראשונה, כאשר אנו רואים או שומעים משהו, והיא שקופה למחצה בַּמובן שדרכָּה אנו תופסים גם את ההולוגרמה המנטאלית של אובייקט חיצוני, אך לא בבהירות חדה. כך שזה "שקוף למחצה".

אפילו כאשר אנחנו חושבים, ישנה הולוגרמה מנטאלית המייצגת את צורתה החזותית של קטגוריית אובייקט או את הצליל של קטגוריית שמע; וגם במקרים אלו, ההולוגרמות המנטאליות הללו שקופות למחצה. הדבר שעליו אנו חושבים לא חייב להיות נוכח, כמובן, אבל הטיבטים יאמרו שלמעשה יש מעורבות קוגניטיבית שלנו במה שעליו אנו חושבים. אם אני חושב על אמא שלי, אני עוסק בה באופן קוגניטיבי למרות שהיא מתה לפני שש שנים והיא בהחלט אינה נוכחת. ישנה תמונה מנטאלית - זוהי ההולוגרמה הנפשית - ואז ישנה הקטגוריה אמא שלי. זה לא שאני חושב רק על הולוגרמה מנטאלית; אני חושב על אמא שלי. זה לא חד ובהיר, כי זוהי הולוגרמה משולבת. לא משנה עד כמה אני יכול לדמיין את אמא שלי באופן מושלם, זה לא כל כך חד ובהיר כמו לראות אותה.

אם כן, לזה הכוונה במוּשָּׂגִי ולא- מוּשָּׂגִי. אז גם לבעלי חיים יש תפיסת הכרה מושגית, לא אינטלקטואלית. זאת אומרת, אינטלקטואל - זוהי מילה מערבית; זוהי עוגייה מערבית. אין עוגייה התואמת לכך בצנצנת העוגיות הבודהיסטית.

חשיבה

המילה האחרונה שאני רוצה לדון בה - ואני לא אגיד יותר מדי על זה - היא המילה לחשוב. מה זאת אומרת חשיבה? ובכן, מה שבכוונתנו להביע כשאנחנו משתמשים במילה חשיבה הוא בדרך כלל מילולי, ובדרך כלל זהו קו מחשבה שלם, הלא כן? אבל במקרה של תפיסת הכרה כלשהי של אובייקט - בין אם בצורה נכונה או לא נכונה, או באופן החלטי או בחוסר החלטיות - אם ישנה קטגוריה המעורבת בכך, זוהי חשיבה. אם כן, כלב חושב. הכלב חושב על הבעלים שלו - הריח, הקטגוריה הבעלים שלי. אז אין מילים. זה בהחלט לא אינטלקטואלי. ומנקודת מבט בודהיסטית, רגע אחד מזה, שנייה אחת מזה - זוהי חשיבה. חשיבה אין פירושה בהכרח קו מחשבה שלם.