מהו אושר?

אושר הוא תחושה של רווחה ארוכת טווח, שלווה תודעתית ושביעות רצון מחיינו - זה מה שכולנו מחפשות ומחפשים, כול הזמן. כשיש לנו טעימה קטנה ממנו, יש לנו רצון שזה יימשך לנצח.

לעתים קרובות יש בלבול בין הנאה לאושר. בדרך כלל יש לנו נטייה לחשוב שאם נאכל אוכל טוב, נלבש בגדים יקרים ותמיד נכייף ונהנה, נהיה מאושרות ומאושרים. אבל איכשהו זה אף פעם לא מסתדר. בנוסף יש לנו נטייה להאמין שאם יסופקו כל הצרכים והרצונות שלנו, נזכה באושר. אבל במציאות, הדאגה לעצמנו בלבד מובילה לבדידות ולדיכאון.

לפעמים לא נוח להיות לבד עם המחשבות והרגשות שלנו, ולכן נמצא דרך להסיח את דעתנו באמצעות מוזיקה, משחקי מחשב, אוכל, מין וקריירה. אבל זה לא באמת מחבר אותנו לאחרות ולאחרים, וגם לא מספק תחושת אושר אמיתית.

כשיש בנו רצון לחוש שמחה וחיבור לזולת, לעיתים קרובות נפנה למדיה החברתית. יתכן ונזכה לריגוש קצר טווח של הנאה מכמות ה"לייקים" שקיבל ה"סלפי" שלנו או בהמשך לתגובה מחבר או חברה, אבל זה רק מוביל אותנו לרְצות עוד. נעסוק בבדיקת הניידים שלנו, ללא הרף, בציפייה מתוחה לתגובה הבאה שתרומם את רוחנו אבל לא משנה כמה "לייקים" והודעות נקבל, איכשהו בסופו של דבר נרגיש פחות מחוברים לזולת.

בודהה אמר כי המקור הגדול ביותר לאושר אמיתי הוא להוקיר את הזולת: כשיש בנו דאגה כנה לרווחתם ולאושרם של אחרים ואחרות, ליבנו נעשה חם, פתוח ומחובר לזולת, ולנו עצמינו יש תחושה של רווחה אמיתית. אפילו ההרגשה הפיזית שלנו טובה יותר. מתוך דאגה לאושרו של הזולת, ננסה לעזור לאחרות ולאחרים ככל יכולתנו ונימַנע מלעשות כל דבר שעלול לגרום נזק. זה יוצר חברויות אמינות, והופך את חיינו למשמעותיים יותר. בעזרת התמיכה הרגשית של המשפחה, החברים והחברות, נוכל למצוא את החוסן להתמודד עם כל מה שקורה בחיים.

לפני שנוכל באמת לדאוג לאושרו של הזולת, עלינו להתחיל עם עצמנו. אם אין לנו את המסוגלות לאחל לעצמנו אושר, איך נוכל לאחל למישהי או מישהו אחר להיות מאושרים? בבודהיזם, המשאלה לאושר כוללת את כולם ואת כולן באופן אוניברסלי. 

אושר תלוי בשלווה פנימית, שתלויה בחמימות הלב.- הדלאי לאמה ה-14

קל לחוש חוסר אונים לגבי יכולתנו להשפיע בצורה כלשהי על העולם של ימינו, וכתוצאה מכך אולי לחשוב "לא משנה מה. למה בכלל לטרוח?" אבל המציאות היא שביכולתנו להשפיע אפילו על זרות וזרים על ידי חשיבה על רווחתם וניסיון לעזור להם. אפילו רק חיוך קטן או לאפשר למישהי או למישהו להקדים אותנו בתור לקופה גורם לנו להרגיש שעשינו מעשה חשוב שעשה את ההבדל. זה נותן לנו תחושת ערך עצמי - יש לנו מה לתת, וזה מרגיש טוב. כך נהפוך להיות מאושרות ומאושרים יותר מעצמנו ומהחיים.

מה שמחבר אותנו למעשה לזולת, אם כן, הוא לחשוב על אושרו ועל איך נוכל להיות לעזר לאחרות ולאחרים, במקום לצפות ולקבל מהם אישור לחיזוק הערך העצמי שלנו כדי לחוש אושר. בשורה התחתונה זה מסתכם בהתעסקות בַּעצמי לעומת דאגה כנה לרווחתו של הזולת. 

אנו בני ובנות האדם בעלי חיים חברתיים: נוכל לשגשג רק כאשר נחבור לאחרות ולאחרים. טוב לב, דאגה וחמלה לזולת, אם כן, הם הדברים העיקריים שעלינו לטפח כדי לחיות חיים מאושרים.

Top