מהאמודרה היא גוף ידע של תורות לימוד הנמצא ברבות מהאסכולות הבודהיסטיות הטיבטיות, הכולל שיטות להבנה אמיתית של עצם טבען של התודעות שלנו עצמנו, המובילות אותנו להארה. אסכולות שונות עשויות להציע גישות מעט שונות להשגת המטרה הזו, אך ללא קשר לאסכולה שאחריה עוקבים, עבודה על הכרת טבען הממשי של התודעות שלנו היא דרך להפוך את חיינו למשמעותיים להפליא.
מהאמודרה, מילה בסנסקריט שמשמעותה "חותם גדול", מתייחסת למערכת מתקדמת ומתוחכמת של מדיטציה על טבע התודעה, והידיעות התבוניות המושגות באמצעותה. בדיוק כפי שחותמות שעווה מוטבעות על מסמכים משפטיים כדי לאמת את חתימתם, כך גם חותם המהאמודרה הגדול מוטבע על תרגולים אותנטיים המביאים להארה למען רווחתם של כולם.
המאפיין הייחודי של מדיטציית מהאמודרה הוא שהיא מתמקדת בתודעה עצמה ובקשר האינטימי שלה עם עולם המופעים המוסכמים (הקונבנציונליים) ועם ריקות. בלבול וחוסר מודעות (בורות) לגבי הַקֶשֶׁר הזה מניעים את הרגשות המפריעים וההתנהגות הכפייתית שלנו, ומובילים כתוצאה מכך לסבל בלתי פוסק ובעיות. מדיטציית מהאמודרה היא שיטה אפקטיבית ביותר להשגת שחרור מהסבל הזה, ולהגעה להארה, אולם אך ורק כאשר היא מתבצעת על בסיס מוצק. זאת אומרת שנדרש אימון מקיף ונרחב בדרך המדורגת, הלאם-רים, בכללותה על מנת שתתבצע התקדמות.
תרגולים בסגנון מהאמודרה נמצאים במסורות הקאגיו, הסאקייה והגלוג של הבודהיזם הטיבטי. במסורות הקאגיו והגלוג, יש לתרגולי המהאמודרה גם רמות של סוטרה וגם רמות של אנוּטַארָהיוגה-טנטרה, המתמקדים ברמות הרגילות וברמת האור הבהיר של התודעה בהתאמה. מסורת הסאקייה מעבירה תִּמְסוֹרֶת לְתרגול רמת האנוּטַארָהיוגה-טנטרה בלבד. כאן, אנו נתמקד ברמת הסוטרה בצורותיה במסורות הגלוג והקארמה-קאגיו. מסורת הגלוג מדגישה מדיטציה על ריקותה של התודעה, בעוד שמסורת הקארמה-קאגיו מדגישה מדיטציה על התודעה התופסת ריקות באופן לא מושגי (לא קונספטואלי).
עבור שתי הגישות, יש חשיבות מכרעת לאבחן מהי בדיוק תודעה.
תודעה הינה הפעילות המנטלית האינדיבידואלית הסובייקטיבית הכרוכה בחוויית מַשהו.
הפעילות הזו נמשכת באופן רציף לאורך כל סבבי החיים שלנו, ללא התחלה או סוף. התודעה עצמה קשה ביותר לזיהוי, ולפיכך הצלחה בתרגול אפשרית אך ורק על הבסיס של כוח חיובי נרחב והטיהור של פוטנציאלים שליליים באמצעות תרגולי הכנה מקדימים חוזרים ונשנים, או נוֹנְדְרוֹ.
מסורת הגלוג
פעילות מנטלית ניחנת בשני סוגי טבע מהותיים: טבע מוסכם (קונבנציונלי) וטבע עמוק ביותר. מסורת הגלוג מגדירה את הטבע המוסכם כ"בהירות ומודעוּת גרידא".
- בהירות - הפעילות המנטלית המחוללת היווצרות של מופעים (יצירת-מופע), כלומר ההולוגרמות המנטליות של מראות, צלילים, ריחות, טעמים, תחושות פיזיות ומחשבות, כאשר כל ההולוגרמות מלוּוֹת ברמה כלשהי של אושר, רגשות שונים ומרכיבים מנטליים בסיסיים כגון קשב וריכוז.
- מוּדעוּת - סוג כלשהו של מעורבות קוגניטיבית. המודעות אינה נפרדת מיצירת-מופע אך גם אינה מתעוררת לאחר מכן, בעקבות יצירת-מופע- זה לא שקודם כל מתעוררת מחשבה ולאחר מכן אנחנו חושבים אותה. מוּדעוּת היא רק דרך סובייקטיבית לתאר את אותה פעילות מנטלית כיצירת-מופע.
- גרידא- זה וְתוּ לֹא הוא כל מה שפעילות מנטלית היא, וזה שולל את קיומו של "אני" נפרד, שניתן למצוא כסוכן או כמשקיף על אותה פעילות, או את קיומה בנפרד של "תודעה" שניתן למצוא, כמעֵין מכונה שאינה גשמית המחוללת את כל זה. פעילות מנטלית מתרחשת על בסיסם הפיזי של מוח ומערכת עצבית, אבל זה לא אומר שהתודעה שְׁקוּלָה למשהו פיזי או שניתן לצמצם אותה לכדי משהו פיזי.
הטבע העמוק ביותר של פעילות מנטלית הוא היותה "ריקה מקיום עצמי הַמּוּבְנֶה מצד עצמו"
- ריקות - ההיעדר המוחלט של כל דבר שניתן למצוא בצד של בהירות ומוּדעוּת גרידא, שמכוחו שלו עצמו מַבְנֶה את הקביעה שיש דבר כזה כמו פעילות מנטלית, אפילו לא המאפיינים המגדירים הללו עצמם. הדבר היחיד שביכולתנו לומר, המסביר את העובדה הזו, הוא שבאופן קונבנציונלי כולנו מסכימים שחוויית הדברים מצידנו באופן סובייקטיבי ואינדיבידואלי היא תיוג מנטלי.
- תיוג מנטלי – הוא העובדה שיש לנו, כחֵבְרָה, את המושג והמילה "תודעה", שטַבַענו כתווית מנטלית המכוונת לרצף מרגע לרגע של יצירת-מופע ומעורבות קוגניטיבית גרידא, שאותם כולנו חווים. תיוג מנטאלי, בכל אופן, אינו תרגול פעיל שפשוט יוצר כל דבר- זוהי דרך להסביר בצורה פשוטה את הקיום המוסכם (הקונבנציונלי) התַּקֵף של דברים. אין טבע בעל קיום-עצמי מוּבְנֶה בפני עצמו בצד של פעילות מנטלית או של כל דבר אחר האחראי לקיומה - זה בלתי אפשרי. ריקות היא ההיעדר המוחלט של אותה דרך בלתי אפשרית להבנַיַית הקיום המוסכם (הקונבנציונלי) של כל דבר.
סגנון הגלוג של מדיטציית המהאמודרה מתמקד תחילה בטבעה המוסכם (הקונבנציונלי) של פעילות מנטלית, עם תשומת לב מודעת (מיינדפולנס) למניעת אובדן מיקוד ועם דריכות לזיהוי כל אובדן שכזה. חִשבו על פנס, אבל באופן בו תשומת הלב שלנו אינה נתונה למה שהוא מאיר (המופעים של אובייקטים חושיים או מחשבות, בתוספת התכנים הרגשיים הנלווים אליהם). במקום זאת, ההתמקדות שלנו היא בפעילות הפנס המתרחשת בכל רגע - הפיכת המופעים לגלויים לעין. חשוב לא להתמקד בפעילות המנטלית כאילו היא אובייקט, אלא במקום זאת פשוט להתמקד ברוב קשב בעת שפעילות מנטלית מתרחשת. נקפיד על כך שה"אני" לא יהיה מזוהה עם הפנס, לא כְּזה שמחזיק את הפנס או כְּזה המתבונן במה שמופיע. כשיעלו ויופיעו מחשבות, אנחנו פשוט נבחין בהן, מבלי להיגרר לקו העלילה שלהן; הן נעלמות אוטומטית והכוונה המקורית שלנו, למדוט על התודעה עצמה, מחזירה את המיקוד שלנו לפעילות המנטלית. באופן חלופי, אנחנו בעצמנו נקטע את המחשבה ונשיב באופן מודע את תשומת הלב שלנו.
כשנגיע למצב שקט ומיושב של שַׁאמַאטָה המתמקד בטבעה המוסכם של פעילות מנטלית, נתמקד לאחר מכן בטבעה העמוק ביותר, בהיותה ריקה מקיום-עצמי מוּבנֵה מצד עצמו. לבסוף נגיע למצב תפיסתי יוצא דופן של וויפשיאנה המשולבת עם שאמאטה, המתמקד בריקותה של התודעה. נמשיך בתרגול עד שהצמד המשולב הזה יהפוך להיות לא-מושגי (לא קונספטואלי), ושלב אחר שלב נגיע לשחרור והארה.
מסורת הקארמה-קאגיו
תיאור של הקרמאפה השלישי
הטבע המוסכם (קונבנציונלי) של פעילות מנטלית הוא "יצירת-מופע (בהירות) באופן בלתי נפרד ממופעים". הטבע העמוק ביותר של פעילות מנטלית הוא "מוּדעוּת וריקות בלתי ניתנות להפרדה" ו"יצירת מופע/ מופעים ומוּדעוּת/ריקות בלתי ניתנים להפרדה".
- ריקות – ההשקפה של הריקות-האחרת, לפיה ריקות היא מצב מנטלי מְעֶבֶר למילים ולרעיונות מושגיים – "מְעֶבֶר" הן במובן של מוּדעוּת נטולת כל רמות גסות יותר של תודעה שבהן מופיעים רעיונות מושגיים ומילים, והן במובן של התקיימות באופן שהוא מְעֶבֶר לְמה שעשוי לִתְאוֹם למילים ולרעיונות מושגיים.
- בלתי ניתן להפרדה, מקביל ל: לא-דואלי - אף אחד ממרכיביו של צמד בלתי ניתן להפרדה אינו קיים או בעל יכולת להתקיים בפני עצמו, באופן שאינו תלוי בַּאחר.
תיאור של הקרמאפה התשיעי
הטבע המוסכם (קונבנציונלי) של פעילות מנטלית הוא "יצירת בהירות, ידיעה וצַחוּת מוחלטת".
- יצירת בהירות, או בפשטות "בהירות (יצירת מופע)" - מתוארת כְּכַזו ש"מנצנצת"
- ידיעה - מקבילה ל"מוּדעוּת" במובן של היותה "ערה לחלוטין"
- צַחוּת מוחלטת- באופן לא-מושגי, המצב הקוגניטיבי נטול המחשבה המושגית. מחשבה מושגית (קונספטואלית) היא זו המקרינה מופעים של קיום מובנֶה מצד עצמו באופן ממשי ומסַווגת תופעה כ"זו" או "אחרת".
הטבע העמוק ביותר הוא אי-הנִפרדוּת או אי-הדואליות של מופעים וריקות, יצירת בהירות וריקות, וידיעה וריקות.
- ריקות - ההשקפה של הריקות העצמית, לפיה ריקות היא מצב שמעֶבֶר למילים ולרעיונות מושגיים אך ורק במובן של התקיימות באופן שהוא מְעֶבֶר לְמה שיהיה תואם למילים ולרעיונות מושגיים (כגון קיום ממשי, קיום שאינו ממשי, שניהם או אף אחד מהם).
בסגנון הקארמה-קאגיו של מדיטציית המהאמודרה, הגעה למצב של שאמאטה נעשית באמצעות הירגעות מיושבת, המלוּוָה בתשומת לב מודעת (מיינדפולנס) ודריכוּת, תוך שהייה ברגע הנוכחי של יצירת בהירות, ידיעה וצַחוּת מוחלטת, ללא כל מחשבה מושגית (קונספטואלית). משמעות הדבר היא למדוט ללא ציפיות או דאגות, ומבלי לזהות באופן מושגי אובייקט קונקרטי כ"זה" או "אחר":
- מה נתפס על-ידך באופן הכרתי - מידע חושי כלשהו או מחשבה אקראית
- מה שאת/ה עושה
- מי עושה את זה
- מה שהוא הטבע המוסכם (קונבנציונלי) של התודעה.
במדיטציה נעשָה שימוש בשיטות לריכוז הזֵהוֹת לאלה שבהן נעשה שימוש בסגנון הגלוג המתואר לעיל. כדי להשיג מצב של וויפשיאנה על הטבע העמוק ביותר של התודעה, המדיטציה בוחנת ומנתחת באופן אנאליטי את הַקֶּשֶׁר בין התודעה, במובן המוסכם (קונבנציונלי) שלה, לבין המופעים.
סיכום
מדיטציית מהאמודרה של הגלוג מתמקדת בַּקֶּשֶׁר בין תודעה ומופעים מוסכמים (קונבנציונליים) מנקודת המבט לפיה תודעה גורמת לכל האובייקטים הקיימים באופן מוסכם (קונבנציונלי) להופיע ולהיוַודַע והיא עושה זאת משום שהיא אינה קיימת מכוחו של טבע-עצמי שאותו ניתן למצוא. ניתן להחשיב הן את התודעה והן את המופעים אך ורק בתור כאלה המהווים את מה שהרעיונות המושגיים והמילים עבורם מייחסים להם ומכוונים אליו, על בסיס יצירת מופע ומוּדעוּת מרגע לרגע בלבד.
מדיטציית מהאמודרה של הקארמה-קאגיו מתמקדת בַּקֶּשֶׁר בין תודעה ומופעים מנקודת המבט של אי-הדואליות שלהם - לא ניתן לְכוֹנֵן אף אחד מהם כקיים מצד עצמו בפני עצמו, באופן נפרד מהאחר. שניהם קיימים מְעֶבֶר למילים ולרעיונות מושגיים במובן ששניהם לא קיימים כאובייקטים שניתן למצוא בתוך הקטגוריות דמויות הקופסה התואמות למילים או לרעיונות מושגיים.
ללא קשר לשיטה בה נסתייע, נגיע לאותה מסקנה: הדרך היחידה שבה ביכולתנו לדעת את טבעם של מופעים הינה רק במונחים של הַקֶּשֶׁר שלהם עם התודעה. כאשר נבין את התודעה ואת עולם המופעים המוסכמים (קונבנציונליים), ויהיו לנו כבסיס מוצק את האימונים בדרך המדרגת, הלאם-רים, ואת תרגולי ההכנה המקדימים הנרחבים, אז באמצעות מדיטציית מהאמודרה מתמשכת יהיה ביכולתנו להגיע להארה למען רווחתם של כל אחד ואחת.