תרגולים מקדימים להקשבה לתורות
הבה נתחיל את החלק הזה של המפגש עם כמה תרגולים מקדימים. ראשית, על מנת להשקיט את התודעה, נתמקד בנשימה. ננשום בטבעיות דרך האף. אם התודעות שלנו מוסחות מאוד, נספור את מחזורי הנשימה. אם התודעות שלנו רגועות ושקטות למדי, פשוט נתמקד בתחושת הנשימה הנכנסת והיוצאת מהאף.
לאחר מכן ניתן תוקף מחודש למוטיבציה שלנו, מה שאומר שנחזור וניתן תוקף למושא השאיפות שלנו. באנו לכאן כצעד שמטרתו ללכת בכיוון בטוח וחיובי בחיים, הכיוון של עבודה עם עצמנו על מנת להתגבר על הבעיות שלנו ועל הסיבות שלהן ולממש את כול הפוטנציאלים שלנו. ברצוננו ללמוד על השלבים המדורגים הללו של הדרך, הלאם-רים, כדי להסתייע בכך על מנת להשיג את המטרה הזו. נוכל לעשות זאת במסגרת טווח ה"דהרמה-לייט", כשבמקרה הזה יש לנו עניין בשיפור סבב החיים הנוכחי כאבן דרך לכך שבסופו של דבר זה יוביל לשיפור סבבי חיינו העתידיים, ולכך שלבסוף נשיג שחרור והארה. זאת בתנאי, כמובן, שיש לנו הבנה בסיסית של משמעותם של סבבי החיים העתידיים, השחרור וההארה, או לכול הפחות הכרה בחשיבות הבנתנו אותם ובכוונה לעבוד על הניסיון להבין אותם. או שנוכל לעשות זאת באמצעות הכַּוונה של "דהרמה של ממש": להשיג שחרור מלידה חוזרת ללא שליטה ולהגיע למצב המואר של בודהה על מנת שנוכל לסייע לכול האחרות והאחרים להשיג את אותו הדבר. לא משנה באיזה טווח נִמַצֵא, הרצון שלנו הינו לעשות זאת לא רק כדי להיטיב עם לעצמנו, אלא כדי לסייע באופן הטוב ביותר לכול אחד ואחת.
ליתר דיוק, אנחנו כאן כדי ללמוד על שלבי הדרך המדורגים כדרך ללכת בכיוון הבטוח של הבודהה, הדהרמה והסנגהה. במילים אחרות, נלך בכיוון של מִקלט הדהרמה. מִקלט הדהרמה מתייחס לעצירה האמיתית (היפסקות אמיתית) של הבעיות שלנו והגורמים להן ולנתיבי התודעות האמיתיים (הדרך האמיתית), כלומר ההבנה האמיתית של המציאות שתחולל היפסקויות אמיתיות ותאפשר לנו לממש את כול הפוטנציאלים שלנו במלואם ולהסתייע בהם. למידה על השלבים המדורגים תעזור לנו ללכת בכיוון הזה, כפי שהבודהות עשו באופן מלא וכפי שעשו באופן חלקי סנגהת הארְיות (Arya Sangha) (אלה שהגיעו לתפיסה של המציאות באופן לא-מושגי). זה נעשה מצידנו עם חמלה, מתוך המשאלה שתהיה לנו היכולת לסייע לאחרות ולאחרים להתגבר על הבעיות האמיתיות שלהם ועל הסיבות האמיתיות שלהן. כדי לסייע להם ככול האפשר, עלינו להפוך לבודהות. לכן, יש לנו גם את מוטיבציית הבודהיצ'יטה. בקצרה, ברצוננו ללמוד על שלבי הדרך כדי לסייע לכול אחד ואחת בצורה הטובה ביותר.
כאשר המחשבה שלנו נתונה למטרה הזו, נציע את תפילת שבעת הענפים (שִׁבעת הצעדים). ראשית, נדמיין ביצוע קידות השתטחות. נשליך את עצמנו באופן מלא בכיוון הזה עם הוקרה לאלה שהלכו בכיוון הזה והשיגו בפועל את המטרות הללו, עם הוקרה להארה העתידית שלנו שבשאיפתנו להשיג בעזרת בודהיצ'יטה, ועם הוקרה לפוטנציאל טבע הבודהה שלנו שיאפשר לנו להשיג את המטרה הזו.
נגיש מנחות. יש בנו את הנכונות לתת הכול – את הזמן שלנו, האנרגיה שלנו, הלבבות שלנו - כדי לסגל יכולת לפתח את עצמנו עוד ועוד על מנת שנוכל באמת להיות לעזר לאחרות ולאחרים באופן הכי נרחב שאפשר.
בדרכו של מאסטר הסאקייה צ'וֹגיאַל פַּאגפָּה (Chos-rgyal 'Phags-pa), נבצע את הגשת מִנחות הריכוז, המכַוונת להגשת היבטיו השונים של התרגול שלנו. נציע כמִנחה לרווחת הזולת את כול מה שקראנו ולמדנו, ונגיש זאת בצורת מים. ברצוננו להסתייע בכול דבר שהוא שנִלמד, על מנת לסגל את היכולת לעזור לזולת. לאחר מכן, את כול הידע שרכשנו מהקריאה והלימוד שלנו, נציע כמִנחה בצורת פרחים. את המִשמעת לתרגל מדיטציה על בסיס הידע הזה, נציע כמִנחת העשן הריחני של הקטורת. את התובנות שבהן נזכה מאותו תרגול ממושמע, נציע כמִנחה בצורה של אור נרות ומנורות חמאה. את השכנוע המוצק שנשיג מתוך התובנות הללו, נציע כמִנחה בצורה של מי קולון מרעננים. את הריכוז שסיגלנו ושביכולתנו ליישם, על בסיס השכנוע המוצק הזה שהינו נטול ספקות, נציע כמִנחה בצורת מזון. ואז את ההסברים שלנו לאחרות ולאחרים, בהתבסס על כול זה, נציע כמִנחה בצורה של מוזיקה.
לאחר מכן, מתוך כנות מלאה עם עצמנו, נודה בגלוי שיש לנו קשיים ללכת בחיים בדרך מהסוג הזה. לעתים קרובות אין לנו חשק לתרגל. אין בנו הבנה מדוע עלינו לתרגל. עולה בנו כעס, ההתנהגות שלנו אנוכית, מתפתחות בנו חמדנות והיאחזות וכדומה. לפעמים אין לנו ידיעה אמיתית בנוגע למה שאנחנו עושים/ות עם החיים שלנו. יש בנו חרטה על כך. יש בנו רצון אמיתי שלא להיות כאלה. ננסה כמיטב יכולתנו להתגבר ולא לחזור על הדברים הללו. לפיכך ניתן תוקף מחודש לכיוון החיובי שבו בדעתנו ללכת, ואת כול מה שנִלמד לגבי שלבי הדרך המדורגים הללו וננסה ליישמם בתור כוחות נוגדים כדי להתגבר על הבעיות והקשיים העומדים בפנינו.
נתמלא שמחה בעובדה שיש לנו טבע-בודהה, יש לנו את היכולת להתפתח ולהתגבר על הקשיים שלנו והסיבות להם, ולהכיר בפוטנציאלים שלנו ולממש אותם. טבע התודעה הוא טהור. הקשיים או הבלבול שלנו אינם עמוקים במיוחד. הם כמו ריח טבק שנלווה לנשימתו של מעשן. הם מלאכותיים. הם שם רק באופן זמני; הם יחלפו. הם אינם הטבע העמוק ביותר שלנו. לכולנו יש טבע-בודהה; לכולנו יש את היכולת לפתח את עצמנו. נתמלא שמחה על כך.
נשמח גם בבודהות ובמאסטרים הגדולים שהצליחו לממש את כול הפוטנציאלים של טבע- הבודהה שלהם. נשמח בעובדה שהם לימדו אותנו איך ללכת באופן ממשי בדרך הזו בעצמנו: "זה באמת נפלא. תודה!"
נבקש את לימודי התורות: "בבקשה, אני רוצה ללמוד. עלי באמת ללמוד. אני רוצה ללמוד כדי שתהיה לי היכולת לעזור לזולת ולעצמי".
נבקש מהם להישאר: "ההתייחסות שלי לתורות היא רצינית. אל תלכו. בבקשה אל תעברו מהעולם. אני רוצה לעשות את כול הדרך עד להארה. אני לא רק תייר/ת של דהרמה".
לבסוף, נייחל לכך שכול הבנה וכול כוח חיובי שהם שיִבַּנוּ באמצעות התרגולים המקדימים האלה ובאמצעות הקשבה לתורות הבאות ותרגולן, יפעלו כגורמים להפיכתנו לבודהה כדי שנוכל באמת להיות לעזר הרב ביותר לזולת. מי ייתן וכול אלה לא יהוו אך ורק גורמים לשיפור הסמסרה שלנו.
לאחר מכן נקבל את ההחלטה המוּדעת להקשיב בריכוז. אם תשומת הלב שלנו תשוטט, נחזיר אותה. אם נחווה ישנוניות, ננסה לעורר את עצמנו. כדי לסייע לתודעות שלנו להיות צלולות יותר, נתקן את תנוחת הישיבה שלנו ונשב בגב זקוף, אך בלי נוקשות.
ואז כדי לרומם את האנרגיות שלנו אם הן נמוכות במקצת, נתמקד בנקודה שבין הגבות, כשהעיניים מביטות כלפי מעלה והראש נשאר במקומו.
ולבסוף, אם יש בנו תחושה של מעט עצבנות או מתח, עלינו לקרקע את האנרגיות שלנו. לשם כך, נתמקד בטבורים שלנו כשעינינו מביטות כלפי מטה, אך הראש נשאר במקומו, ובעת שננשום פנימה כרגיל, נעצור את הנשימה עד שנצטרך לנשוף החוצה.
אם באמת נבין את מהות התרגולים המקדימים הללו ולא נבצע אותם סתם כטקס ריק מתוכֵן, נוכל באמת להשקיע בהם מעומק ליבנו ולשאוב מהם הרבה מאוד השראה. הם אינם פעולה שמבוצעת מתוך דבקות דתית של סגידה למישהו, אלא תרגול שבאמת מניע את האנרגיות שלנו לכיוון חיובי וגורם לנו להיפתח לעבודה עם עצמנו, ללמוד ולהתקדם. זה כול העניין. לכן הם נקראים "מקדימים". בעת הלימוד והעבודה עם השלבים המדורגים האלו של הדרך, תמיד מושם דגש על כך שסשן המדיטציה יתחיל עם תרגולים מקדימים מסוג זה. הם גורמים לנו להיפתח ולקלוט דברים באופן ממשי. יש בנו רצון אמיתי לנסות להבין משהו, ללמוד משהו. אז, באמצעות התרגולים המקדימים האלה, נעשים על ידנו הדברים מעומק ליבנו. גם אם אין לנו יכולת להמשיך ולתרגל בנוסף סוג כלשהו של מדיטציה, התרגילים המקדימים הללו בעצמם מועילים מאוד כתרגול יומיומי.
ארגון תורותיו של בודהה בצורה מסודרת
הנושא לערב הזה הוא מבנה הלאם-רים, השלבים המדורגים של הדרך. ליתר דיוק, לאם-רים פירושו נתיבי התודעות המדורגים; כלומר, רמות ההבנה המתקדמות הפועלות כנתיבים כדי להוביל אותנו למטרות של שחרור והארה. אך נוכל לדבר עליהם פשוט כעל שלבים מדורגים של הדרך.
מהיכן מגיעות התורות על לאם-רים? ובכן, בודהה לימד נושאים רבים ושונים, ואלה מתחלקים לשיטות הסוטרה והטנטרה. שיטות סוטרה הן השיטות הבסיסיות. משמעות המילה סוטרה בסנסקריט היא נושא של תרגול. הטנטרות הן תורות מתקדמות, המבוססות על הסוטרות, המאפשרות לנו לממש את ההיבטים של טבע-הבודהה שלנו על ידי שילוב כול תורות הסוטרה השונות בו-זמנית.
בודהה לימד את שיטות הסוטרה בדרכים שונות לתלמידים שונים. רבות מהתורות היו בצורה של דיאלוגים: הבודהה מדבר, אחרים שואלים שאלות, הבודהה נותן תשובות וכו'. משום כך, הסוטרות לא נראות מאוד שיטתיות. דברים שבודהה אמר במקום אחד נראים כסותרים את מה שהוא אמר במקום אחר. קשה לראות איך כול הדברים משתלבים זה בזה. כמו כן, מכיוון ששום דבר לא נכתב בזמן הבודהה, המסורת הייתה לשנן ולדקלם את מה שהוא אמר. על כן יש חזרות מרובות בסוטרות, כדי לעזור לאנשים לזכור את הנקודות החשובות.
יתרה מכך, מהסוטרות עצמן לא כול כך ברור איך ליישם את התורות בתרגול. בשל כך, המאסטרים ההודיים הגדולים כתבו ביאורים שונים על הסוטרות, והסבירו ביתר פירוט למה התכוון בודהה וארגנו את החומר כך שיהיה מעט יותר קל לעיכול וליישום בתרגול. לדוגמה, ישנם חמישה טקסטים מאת מַאִיטְרֵיָה, הבודהה העתידי. תורותיו נִגלוּ לאַסַנְגָה, שתיעד אותן בכתב לאחר מכן. בכתבים הללו, ניתן להבחין לראשונה במבנה שנראֵה מאוחר יותר בהמשך ככול שהתפתחו השיטות להצגת תורותיו של בודהה. המבנה הזה כולל מעין הקדמה, תיאור קצר של התורה, תיאור נרחב ומפורט ולאחר מכן סיכום. התיאורים המפורטים מובאים כמגוון רשימות. בודהה עצמו רשם דברים, אז אל לנו לחשוב שזו המצאה טיבטית לחלוטין. ניתן למצוא את סוג המבנה הזה ברבים מהתיאורים הכתובים המציגים את חומר לימוד הלאם-רים.
נושאי בסיס מסוימים מהווים את יסודות אימון הסוטרה, והיו דרכים רבות ושונות לארגן ולסדר אותם. יש לנו את "ארבעת המחשבות המַפנות את התודעה אל הדהרמה", למשל, שנמצאות במסורת הנינגמה, את "ארבעת הנושאים של גמפופה" במסורת הקאגיו, ואת "להיפרד מארבעת סוגי ההיאחזות" במסורת הסאקייה. מסורת הסאקייה גם סוֹדֶרֶת לפעמים את אותו החומר בהתאם לארבע האמיתות של הנאצלים והנאצלות. במסורת הקַדָאם החל מאטישה, ולאחריו מסורת הגלוג, וכמו כן גם במסורת השַׁנְגְפָּה קאגיו, ישנו תיאור המציג את החומר הזה כשהוא מאורגן ומסודר לפי שלושת טווחי המוטיבציה. זה מה שמכוּנֶה על ידנו לאם-רים. אל לנו לחשוב שהלאם-רים היא הדרך הבלעדית להצגת החומר הלימודי הכלול בו; ישנן דרכים רבות אחרות להצגת אותן התורות.
שלושה טווחים מדורגים של מוטיבציה
מה הוא היתרון המיוחד בהצגת החומר הלימודי- חיי אנוש יקרי ערך, מִקלט, קארמה, החלטה נחרצת להשתחרר, בודהיצ'יטה, ריקות וכדומה - בהקשר של הלאם-רים כשלושה טווחים מדורגים של מוטיבציה? אני סבור שאחד היתרונות העיקריים הוא שהצגת החומר הלימודי באופן הזה מספקת גישה לתורות על ידי כך שהיא מציעה שורה של צעדים הקודמים ל"דהרמה של ממש". הרשו לי לפרט זאת.
בדבְּרנו על בודהיזם, מדובר על מִקלט, מה שאני אוהב לכנות "לקחת כיוון בטוח בחיים". מהו הדבר שמצביע למעשה על הכיוון הזה? אבן-החן היקרה של הדהרמה. אבן-החן היקרה של הדהרמה מתייחסת לאמיתות השלישית והרביעית מתוך ארבע האמיתות של הנאצלים והנאצלות, דהיינו היפסקויות אמיתיות של בעיות והסיבות שלהן ונתיבי תודעות אמיתיים של ידיעה תבונית לא-מוּשַֹגית (לא קונספטואלית) של ריקות. הבודהות הגשימו את אלה במלואם ברצף המנטלי שלהם. במילים אחרות, לבודהות יש ברצף המנטלי שלהם את המערך המלא של ההיפסקויות אמיתיות ונתיבי התודעות האמיתיים. סנגהת האַרְיות (Arya Sangha), לעומת זאת, החלו להשיג כמה מההיפסקויות האמיתיות ונתיבי התודעות האמיתיים הללו, אך אין להם מערך שלם.
לדוגמה, אם נחשוב על טלוויזיה לא תקינה בסגנון הישן שיש בתוכה חוטי חשמל, אז הסרת החוטים הפגומים תהווה אנלוגיה להיפסקויות אמיתיות והתקנתם של חוטי החשמל הפונקציונליים ביותר תהווה אנלוגיה לנתיבי תודעות אמיתיים. עם הַגעתַּם להארה, הבודהות נפטרו מכול חוטי החשמל הפגומים והכניסו את כול חוטי החשמל הפונקציונליים ביותר. אַרְהַטים (Arhats) נפטרו רק מחלק מחוטי החשמל הפגומים והחליפו אותם: זהו שחרור. באמצעות ההכרה הלא-מושגית של הריקות, אנו הופכים לאריָה ומשחררים את עצמנו מחוטי החשמל הפגומים הראשוניים תוך החלפתם. טווח ההישגים הזה במלואו, החל במצב האריָה, דרך מצב האַרְהָט ועד למצב הבודהה, מהווה את המִקלט של הדהרמה.
ארבע המחשבות המַפְנות את התודעה אל הדהרמה – חיי אנוש יקרי-ערך, מוות וארעיות, קארמה וחסרונות הסמסרה - מדברות על הפניית התודעות שלנו אל מִקלט הדהרמה. באופן ספציפי, הן נוגעות לצעדים להשגת ההחלטה הנחרצת להשתחרר, המשאלה לשחרור. אם נתרגם את ארבע המחשבות המַפנות את התודעה אל הדהרמה להקשר שלהן ללאם-רים, נוכל לראות שהן מתחילות עם המוטיבציה ברמה הבינונית: עם ההחלטה הנחרצת להשתחרר ולעבוד למען השחרור. תמיד לאחר ארבע המחשבות מגיעות התורות על פיתוח בודהיצ'יטה והבנת הריקות, במטרה להגיע להארה. היתרון הייחודי של האופן שבו מציג הלאם-רים את השלבים המדורגים של הדרך הוא בכך שהוא מכיל רמת מוטיבציה ראשונית, שהינה לפעול למען סבבי חיים עתידיים כאבן-דרך לעבודה שמטרתה להשיג שחרור ולאחר מכן להגיע להארה. לפיכך, הוא מצביע על אבן-דרך לעבודה בכיוון של המטרות הבודהיסטיות הממשיות של שחרור והארה.
במסורת הסאקייה של ההיפרדות מארבעת סוגי ההיאחזות, יש לנו גם את הפניית התודעה מהיאחזות בסבב החיים הנוכחי וחשיבה על סבבי חיים עתידיים, כך שזה אינו משהו שייחודי רק לדרך הצגת הדברים בלאם-רים. אבל, העובדה שהעבודה כדי להיטיב את סבבי החיים העתידיים נתפסת כאחת משלוש רמות המוטיבציה בלאם-רים מצביעה על כך בצורה הרבה יותר ברורה כאבן-דרך. אני חושב שזה מאוד משמעותי עבורנו המערביים והמערביות מבחינת הגישה שלנו לדהרמה.
דהרמה-לייט כאבן-דרך
בלאם-רים, טווח המוטיבציה המתקדם הינו טווח שהוא בלעדי למהאייאנה, אך משותף עם סוטרת המהאייאנה וטנטרת המהאייאנה. טווח זה מתייחס לעבודה למען ההארה. טווח הביניים משותף לכול המסורות הבודהיסטיות, גם זו של ההינאיאנה וגם זו של המהאייאנה, כלומר עבודה למען השחרור. הטווח הראשוני כרוך בפשטות בעבודה למען שיפור סבבי החיים העתידיים, וזהו צעד שיש בו מן המשותף גם עם דתות רבות אחרות.
טקסטים בודהיסטים רבים אומרים שהגבול בין דהרמה ללא-דהרמה הוא האם נעשה מצידנו משהו לטובת סבבי חיינו העתידיים או לא. יתרה מכך, ההסבר שניתַּן להיותו של אדם בודהיסט הינו שהוא או היא מכניסים כיוון בטוח לחייהם ולוקחים מִקלט. כפי שציינו זה עתה, המקלט האמיתי הוא אבן-החן היקרה של הדהרמה ואבן-החן היקרה הזו מתייחסת לשחרור והארה או לשלבי האריָה המתקרבים לעבר שחרור והארה. איך הנקודות הללו משתלבות זו בזו? התשובה נעוצה בעובדה שתורות המקלט מוצגות בטווח הראשוני.
בדברנו על עבודה למען סבבי חיים עתידיים בתור קו ההפרדה של הדהרמה, אני לא סבור שניתן לומר שהעבודה של אדם נוצרי על מנת להגיע השמיימה או עבודתו של אדם מוסלמי על מנת להגיע לגן עדן הן בוּדְהַהדהרמה. לעניות דעתי, העובדה שנושא המִקלט נמצא בטווח הראשוני הזה, מצביעה על כך שכאשר מדובר על להיטיב את סבבי החיים העתידיים כקו הגבול המתווה את הדהרמה, מדובר ספציפית על הטבת סבבי החיים העתידיים כאבן-דרך שתאפשר לנו להמשיך בדרך, לעבוד לקראת הפיכתנו לאריָה ואז לזכות בשחרור ובסופו של דבר להגיע להארה. בראותנו זאת באופן הזה, אין לנו עוד סתירה לכאורה לפיה הטבת סבבי חיים עתידיים היא מטרה משותפת עם דתות לא-בודהיסטיות ועדיין היא קו ההפרדה לגבי הדהרמה של הבודהה.
מוטיבציית הטווח הראשוני היא אבן דרך בכיוון הממשי של עבודה להשגת היפסקויות אמיתיות, אבן-החן היקרה של הדהרמה. הצגת הטווח הראשוני כאבן דרך, היא זו שבעקבותיה אני גוזר את המושג "דהרמה-לייט" ככזה שהוא עוד אבן דרך המַטְרִימָה לטווח הראשוני. אני סבור שמבנה הלאם-רים מאפשר שלב שקוֹדם לטווח הראשוני, אשר יכול לאפשר גישה הרבה יותר קלה למערביים/ות על מנת להיכנס לשלבי הדרך המדורגת. זוהי רמת המוטיבציה שעימה אנו פועלים כדי לשפר את סבב החיים הנוכחי, כאבן דרך לעבודה לשיפור סבבי החיים העתידיים. עם דהרמה-לייט נעשית מצידנו עבודה עם רמת המוטיבציה הזו עוד בטרם פיתחנו אפילו את הרמה הראשונית של מוטיבציית הלאם-רים.
הדהרמה היא כמו אוטובוס שנוסע וקשה לנו מאוד פשוט לקפוץ עליו. אם נתבונן בלאם-רים, מטרת הטווח הראשוני של שיפור סבבי חיים עתידיים מושתתת על ההנחה שקיימת הבנה בסיסית ואמונה בסבבי חיים העתידיים. הטקסטים המסורתיים אפילו לא טורחים להסביר את קיומם של חיים קודמים ועתידיים או לנסות להוכיח את קיומם. ההנחה היא שלכולם/ן יש כבר את האמונה הזו. זה קשה מאוד עבור מערביות ומערביים שאינם באים מהרקע הזה פשוט לקבל את קיומם של חיי עבר וסבבי חיים עתידיים, שלא לדבר על כך שלחיים אין נקודת התחלה ראשיתית. הטקסטים הבודהיסטים המסורתיים אינם מצביעים על הקושי הזה, אך הוד קדושתו הדלאי לאמה מסביר זאת כך בעל פה.
בדיוק כפי שהטווח הראשוני משותף לדתות שאינן בודהיסטיות, אם נלך לשלב מוקדם יותר, לשלב הדהרמה-לייט, העבודה למען שיפור סבב החיים הנוכחי משותפת עם מהאייאנה והינאייאנה, שיטות טיפול, פילוסופיה חילונית, פילוסופיה הומניסטית וכן הלאה, כמו גם עם דתות אחרות. זהו בסיס משותף רחב יותר. תרגול הופך להיות דהרמה-לייט אם הוא נעשה כאבן דרך לקראת עבודה למען סבבי חיים עתידיים, שחרור והארה, בתוך המבנה הכללי של מקלט וכיוון בטוח. ביכולתנו להתחיל ללכת בכיוון הזה באמצעות תרגול דהרמה-לייט. אם הכיוון הבטוח בפועל הוא כביש מהיר, אז דהרמה-לייט היא מֶחְלָף הכניסה אל הכביש המהיר.
המשמעות של מוטיבציה
המבנה של רמות מוטיבציה מדורגות חשוב מאוד. מוטיבציה אינה מתייחסת לסיבות הרגשיות לעשיית משהו. מדובר על השאיפה שלנו, המטרה שלנו. מהי הכוונה שלנו מאחורי הלימוד והתרגול; לאיזו מטרה בכוונתנו להגיע באמצעותם? מבנה הלאם-רים מצביע על תהליך של צמיחה ועלינו להתחיל בהתחלה. טעות גדולה שבני ובנות אדם רבים עושים היא שהם מדלגים על הרמות הראשוניות ופשוט ניגשים ישירות לרמה המתקדמת, מהאייאנה. הם טוענים בגאווה "אני עושה עבודה על מנת שכול היצורים בעלי התודעה יגיעו לשחרור ולהארה". עם זאת, אם אין לנו את רמות המוטיבציה הראשוניות לפני זה, אז העבודה למען כול היצורים בעלי התודעה הופכת להיות טריוויאלית וזה הופך את התרגול שלנו לדהרמה-לייט. לא באמת נעשית מצידנו עבודה כדי שכול היצורים בעלי התודעה יגיעו להארה, כי אין לנו אפילו את הידיעה במה דברים אמורים; אין לנו מושג מה המשמעות של הארה. אנחנו בהחלט לא פועלים לשחרר כול חרק ביקום מלידה חוזרת ללא שליטה אם אין לנו אפילו אמונה בלידה חוזרת! אם נבחן את עצמנו בכנות, העבודה מצידנו נעשית כדי לסייע רק לאי אלו יצורים, והגשת הסיוע היא רק על מנת לשפר את חייהם, בסבב החיים הנוכחי. למרות שמוטיבציה כזו היא חיובית ומיטיבה להפליא; עם זאת, לקרוא למוטיבציה שכזו מוטיבציה מתקדמת של המהאייאנה ממעיטה בערכה של המהאייאנה. אני חושב שהדגש באמת צריך להיות על פיתוח השאיפה של כול אחת מרמות המוטיבציה של הלאם-רים בכנות רבה מעומק לבנו, רמה אחת בכול פעם, בסדר מתקדם, מבלי להעמיד פנים שיש לנו רמה מתקדמת יותר של מוטיבציה כאשר למעשה אין לנו כזו.
תרגול דהרמה-לייט והטווח הראשוני כאבני דרך פירושו שיש לנו הערכה ברורה מאוד של חשיבות הבנתם של לידה חוזרת, שחרור והארה. יש בנו הכרה בכך שאין לנו הבנה של הדברים הללו כעת, אך יש לנו הכרה בחשיבות ההבנה שלהם ויש לנו את הכוונה המלאה לנסות להבין אותם. אם אין בנו עדיין את המוכנות לקבל לידה חוזרת ולהכיר בה וכן הלאה, נשים את הדברים בהמתנה, אבל נתקדם בכיוון של הבנתם.
ביכולתנו לעבור על כול תורות הלאם-רים עם דהרמה-לייט או אפילו עם מוטיבציה ברמה הראשונית. אין שום בעיה עם זה. אלטרואיזם, נדיבות, עזרה לזולת, הבנת הרגשות המפריעים, מושג כלשהו לגבי הריקות וכן הלאה, הם כולם דברים מועילים עבור סבב החיים הנוכחי, לא? לא תוכל להיות לנו ההבנה העמוקה ביותר של הדברים הללו ללא היסוד של לידה חוזרת ללא ראשית וכן הלאה, אבל נוכל לקבל גרסת דהרמה-לייט שלהם.
לדוגמה, ללא סבבי חיים קודמים ועתידיים, קארמה (התורות על סיבה ותוצאה התנהגותיות) היא לא ממש הגיונית. זאת משום שעשוי להיות שנפעל בצורה חיובית כול חיינו ואז ניהרג ברעידת אדמה. דברים כאלה אינם הגיוניים כשההתייחסות אליהם היא רק במונחים של סבב החיים הנוכחי. זה לא אומר שהתורות על קארמה אינן מועילות בסבב החיים הנוכחי. הן כן. אבל לא נקבל הבנה עמוקה של קארמה אלא אם כן נחשוב על סבבי חיים קודמים ועתידיים. יתרה מכך, מבלי להבין את הלידה החוזרת, ההכרה בכול היצורים ככאלה שהיו האימהות שלנו היא קצת אבסורדית, ורבות מתורות הבודהיצ'יטה מבוססות על כך. באופן דומה, אלא אם כן נעבוד באופן ממשי עם הרעיון שלתודעה אין התחלה ואין סוף, לא נוכל באמת להבין את הריקות לעומק. תודעה ללא ראשית מעידה על לידה חוזרת, הלא כן?
יש חשיבות מכרעת לכך שנרגיש את המוטיבציה בצורה כנה בכול אחת מהרמות. לדלג סתם על רמות המוטיבציה הראשוניות הללו משמעו להחמיץ את המהות האמיתית של הלאם-רים. קחו למשל את נושאי הטווח הראשוני. חיי אנוש יקרי-ערך, מוות וארעיות וכן הלאה נובעים היישר מהסוטרות, והמסורות הבודהיסטיות הטיבטיות למיניהן והמאסטרים השונים מציגים אותם במִבנים שערוכים וסדורים בצורות שונות. הם אינם ייחודיים ללאם-רים. מה שמיוחד ללאם-רים הוא הצגתם בתוך המבנה של טווחי המוטיבציה המדורגים.
הבנת ההֶקְשֶר של הלאם-רים
המסורות הטיבטיות למיניהן ממקמות את ההסבר על הקֵשר הבריא עם המורה הרוחני/ת במקומות שונים במסגרת הצגת חומר הלימוד מסוג הלאם-רים. לדוּגמה, כתבי הלאם-רים של מסורת הגלוג מציבים את הקשר הבריא עם המורה הרוחני/ת לפני הצגת השלבים המדורגים.
במאמר מוסגר, ברצוני לציין שהלאם-רים הוא לא רק טקסט אחד. בתוך מסורת הגלוג, יש שבע או שמונה גרסאות עיקריות של הלאם-רים. צונגקאפה עצמו כתב שלוש גרסאות. קיימות גם גרסאות של הדלאי לאמה השלישי, הדלאי לאמה החמישי, הפאנצ'ן לאמה הרביעי והפאנצ'ן לאמה החמישי. אחת האחרונות שבהן היא של פאבונגקה. ישנן בנוסף גם כמה בין הכתבים של הפאנצ'ן לאמה החמישי ופבונגקה. נוכל להיכנס לדיון שלם על ההתפתחות ההיסטורית של הלאם-רים, אבל לא נעשה זאת כאן. נקודה משמעותית אחת בכול אופן, היא שסגנון הצגת הדברים השתנה עם הזמן.
במאמר מוסגר נוסף, יש משהו שלדעתי יכול להיות לעזר שברצוני לציין לגבי גרסתו של פאבונגקה רינפוצ'ה ללאם-רים, כפי שנכתבה על ידי תלמידו טריג'אנג רינפוצ'ה. למרות שזו הייתה הגרסה הראשונה שתורגמה לאנגלית ולכן היא די פופולרית, זוהי גישה פונדמנטליסטית למדי ללאם-רים. זהו טקסט גלוּגְפָּה פונדמנטליסטי. זה לא אומר שזה טוב או רע, זו פשוט אמירה שמזהה אותו ככזה. אל תחשבו שהטקסט הזה מייצג את כול מסורת הלאם-רים או את מסורת הגלוג בכללותה. יש בו כמה אמירות מאוד כבדות נגד הבּוֹנְפּוֹס, למשל. כמו כן, הדגש על דברים כמו להיוולד בלידה חוזרת כחיה עם פרסות, אם תבצעו קידות השתטחות בידיים קפוצות, משקף גישה פונדמנטליסטית. אין זה מתפקידנו לשפוט אם משהו הוא טוב או רע, אלא יש פשוט לדעת במה מדובר. עבור רבים מבני ובנות האדם פונדמנטליזם מתאים, ועבור אחרים זה לא מתאים. בכול אופן, טקסט הלאם-רים המרכזי של הגלוג הוא הלאם-רים צ'נמו (Lam-rim chen-mo) מאת צונגקאפה. אם ברצוננו להכיר את מסורת הגלוג, זהו הטקסט. הוד קדושתו הדלאי לאמה תמיד מדגיש את הגרסה הזו. גם הגרסה הזו זמינה כעת באנגלית.
כדי לחזור לנקודה שעליה דיברתי, בתחילת הלאם-רים של הגלוג מוצגים התרגולים המקדימים ומערכת היחסים עם המורה הרוחני/ת. בחלק מהגרסאות, קודם כול מובא הקשר עם המורה הרוחני/ת ואחר כך התרגולים המקדימים. באחרות זה הפוך. בכול מקרה, מדוע מופיעים השניים הללו ראשונים? אם נחשוב על כך, זה ברור מאוד שאופן ההצגה הזה אינו מיועד למי שמגיעים לראשונה למרכז דהרמה מבלי לדעת דבר על בודהיזם. איך יכול מי שחדש/ה להתחיל בקידות השתטחות, מקלט, בודהיצ'יטה ותפילת שבעת הענפים (שִׁבעת הצעדים)? האם תלמיד או תלמידה חדשים אמורים לראות את המורה כבודהה ברגע שהוא או היא נכנסים למרכז? זה מובן מאליו שתלמידים ותלמידות מערביים חדשים לא היו קהל היעד של הלאם-רים. מה שמסגיר זאת עוד יותר הוא שבדיון על ראיית המורה כבודהה, מצטטים כתבי הלאם-רים טנטרות. "וואג'רהדהרה אמר..." קורה כאן משהו שעלינו להבין.
היכן ניתנו התורות האלו במקור ומה היה ההקשר? הקהל היה מורכב מנזירים שכולם היו מסורים לחלוטין לדרך הבודהיסטית, עם נדרים וכן הלאה. הכינו אותם ללקיחת הַעֲצָמָה טנטרית, חניכה. הענקת הַעֲצָמָה טנטרית מחייבת מתן סקירה מראש של דרך הסוטרה, המהווה את הבסיס לתרגול הטנטרה. כך שהלאם-רים ניתן כסקירה של תורת הסוטרה הבסיסית עבור נזירים מסורים שעמדו לקבל הַעֲצָמָה טנטרית. כמו כן, הקהל הגיע מהֶקשר תרבותי שבו לידה חוזרת הייתה דבר מוסכם; כבר הייתה להם מערכת יחסים מסוימת עם המורה; וכבר הייתה להם מוּכנוּת לקחת הַעֲצָמָה טנטרית עם המורה הזה. בהקשר הזה, כול התורות על מערכת היחסים עם המורה הגיוניות. והתרגולים המקדימים הם כמובן הגיוניים כי הם היו נזירים; הם ביצעו את הטקסים מהסוג הזה בכול מקרה.
רמז נוסף הוא שצונגקאפה מכנה את הַקֵשר הבריא עם המורה הרוחני/ת "שורש הדרך". הדבר הראשון שצומח בתהליך התפתחותו של צמח הוא לא השורש: צמח צומח מתוך הזרע. הוא לא קורא למערכת היחסים עם המורה "זרע הדרך". כאשר משהו כבר גדל וצמח, השורש הוא זה שתומך בו ומספק לו הזנה. המורה הרוחני/ת אינו הדבר שמתוכו מתפתחת וצומחת כול הדרך. לפיכך, למרות שצונגקאפה ממקם את הַקֵשר עם המורה הרוחני/ת כראשון בכתביו, אין זה אומר שזהו הנושא הראשון עבור מי שרק התחילו את הדרך. צונגקאפה מציג את הדרך עבור בני ובנות אדם שכבר נמצאים בדרך. עבורם התמיכה וההזנה כדי להמשיך בדרך, היא מערכת היחסים שכבר יש להם עם המורה. לכן הוא שם את זה במקום הראשון.
אלו הן המחשבות הראשוניות שלי לגבי מה שעלינו לדעת על מבנה הלאם-רים. כלומר; להבין מדוע הוא בנוי בצורת שלבים מדורגים, לדעת שזה אפשרי שיהיה שלב שמקדים את שלושת השלבים המסורתיים, שהאופן שבו מסודרים שלושת השלבים המסורתיים מאפשר את השלב המקדים הנוסף הזה, ומה המבנה אומר לנו מבחינת הַקֵשר עם המורה והתרגולים המקדימים.
מה נדרש לפני הכניסה לרמה ההתחלתית המסורתית של הלאם-רים
אילו הבנות ותרגולים צריכים להיות לנו לפני שנכַּנס לרמה הראשונה של מוטיבציית הלאם-רים?
סוֹנַאם טְסֵמוֹ (bSod-nams rtse-mo), אחד מחמשת המייסדים של שושלת הסאקייה, נותן רשימה של שלושה דברים הדרושים כדי להיכנס ללימוד התורות. הראשון הוא הכרה בסבל. השני הוא השכנוע הבטוח בכך שאפשר להיחלץ מהסבל. והשלישי, שהדהרמה מצביעה על הדרך לעשות זאת. אם נחשוב על כך, זה הגיוני לחלוטין. אם לא נראֵה שום בעיות בחיינו, אז בוודאי שלא נישא עיננו אל הדהרמה. אם נראֵה בעיות אבל לא נחשוב שיש דרך להיחלץ מהן, גם אז לא נִפנה אל הדהרמה. ואם לא נחשוב שהדהרמה מציעה פתרון, אז בוודאי שלא נחפש בדהרמה כדי למצוא פתרון. שלושת הדברים הללו הם אלה שגורמים לנו למעשה לרְצות למצוא מענה וללכת בדרך הבודהיסטית. המשמעות של הנקודה השלישית היא שנדרש מאיתנו קודם כול לחקור, לבחון וללמוד על הדהרמה כדי שתהיה לנו איזו שהיא אינדיקציה לכך שהדהרמה מציעה פתרון בר-קיימא. אם כך, לפני שנוכל להיכנס לדרך הדהרמה בפועל מכול הלב, עלינו ללמוד משהו עליה.
האם תוכל בבקשה לפרט על האנלוגיה של הזרע והשורש ביחס למורה הרוחני/ת? מהו הזרע? איך הוא מתפתח לשורש? אם אתה אומר שצריך להיות לנו ידע מסוים על הדהרמה לפני שתהיה בנו מסירות כלפיה, אז איך זה שעלינו לגלות מסירות כלפי מורה רוחני/ת בהתחלה?
הרשו לי לתת דוגמה. שלוש הנקודות שאותן הסביר סונאם טסמו הן כמו זרע. כניסה לדהרמה תצמח מתוכַן. אך כדי להבין איך שורש יכול לצמוח מהזרע הזה, בואו נסתכל על הנקודה השלישית של סונאם טסמו – ההכרח שתהיה לנו חשיפה מסוימת לדהרמה ושכנוע כלשהו ביכולתה להציע פתרון לבעיות שלנו בחיים.
במסגרת ניסיוני האישי, למדתי בודהיזם שבע שנים באוניברסיטה, בצורה מקצועית מאד, ולמדתי את השפות הקלאסיות העיקריות. למרות שהייתה לי תחושה אינסטינקטיבית שזה הכיוון הנכון, היה זה רק כשנסעתי להודו ופגשתי את הוד קדושתו הדלאי לאמה, ואחר כך כמה ממוריו, שבאמת ראיתי שהבודהיזם חי כמסורת חיה. זה לא היה רק נושא שעבר זמנו הנמצא בכתבים, שאותו ניסו הפרופסורים לפענח כמו תשבץ. זו הייתה הגישה בשנות ה-60. כאן היה מאסטר חי; התורות היו חיות; וללכת בעקבותיהן עשוי היה באמת להניב תוצאות. מה שחוויתי היה המטרה הראשית והתפקיד העיקרי של מורה כפי שהוסבר בכתבים המסורתיים: להעניק השראה. להיווכח בכך שתרגול בודהיסטי הוא דבר חי ואפשרי, היה מה שהביא אותי לנקודה שבה יכולתי באופן ממשי לעסוק בתרגול ולהיכנס לבודהיזם מעומק ליבי.
מהסיבה הזו, דמות המורה הרוחני/ת מאוד מועילה והכרחית כדי להיכנס באמת לתורות. אני לא חושב שביכולתנו להיכנס אליהן מעומק ליבנו רק על בסיס קריאת ספרים על הדהרמה, למרות שאפשרי שנימשך לכיוון הזה בהתבסס על ספרים ונקבל קצת השראה. ההשראה החזקה ביותר מגיעה מהדוגמה החיה של מורה. לאחר מכן, למידה ממורה (הנקודה השלישית של סונאם טסמו) כזרע, הופכת לשורש, מאחר והשראה מהמורה הרוחני/ת מזינה ומקיימת אותנו לאורך כול הדרך. אולם כדי שהמפגש עם מורה רוחני/ת יהפוך לזרע ואז לשורש, על המורה להיות בעל/ת כישורים של ממש, באופן מהיימן וללא שרלטנות כריזמטית.
אם אין לנו כלל ידע בנוגע לבודהיזם ופשוט נפגוש במורה ללא הסמכה או כישורים מתאימים וזה "יעיף" אותנו, האם זה מספיק כדי להיכנס לדרך? אני טוען שזה לא כך. ממש כפי שקריאת ספרים על בודהיזם ללא דוגמה חיה יכולה להוביל אותנו לכיוון הדהרמה ולתת לנו קצת השראה, כך יכול גם רק מפגש עם מורה, אפילו אם אין לו/ה הסמכה ראויה. אבל ההליכה שלנו בכיוון הזה לא תהיה יציבה אלא אם נִלמד משהו מהספר או מהמורה ולא רק נקבל השראה.
מה יותר מסוכן: להתחיל בכך שרק נקרא על בודהיזם או להתחיל רק מתוך כך שהתרשמנו ממורה לדהרמה? לשני המצבים יש את הסכנות שלהם. אם רק נקרא, נוכל להיכנס לפרשנות שלנו לדהרמה, שאולי אין לה שום קשר לתורות בפועל. אם רק נלך בעקבות מורה, יש סכנה גדולה ליפול קורבן למישהו או מישהי שמעוררים בנו השראה רבה, אבל לא ממש כשירים. ניתַּן להטעות אותנו. גם אם האדם מוסמך באופן ראוי, עלול להיות שנקרין עליו מתודעתנו כול כך הרבה פנטזיה עד שנוטעה על ידי הפנטזיות שלנו.
ללא קשר לאופן שבו נתחיל, עלינו לנסות לקבל גם לימוד וגם השראה. ההשראה הראשונית ממורה אינה זהה לקשר בריא עם מורה רוחני/ת. זה מגיע הרבה יותר מאוחר, כשאדם מבוסס היטב על הדרך והוא מחויב למדי ובחן את המורה היטב. הכְּתבים אומרים שמה שמסמל באופן רשמי את מערכת היחסים עם מורה רוחני/ת הוא לקיחת נדרים ממנו או ממנה, בין אם נדרי פְּרַטימוֹקְשָׁה, בּוֹדהיסַטְוָוה או טנטרה. על מנת להגיע לנקודה הזאת נדרשת לא מעט התפתחות קודמת, כדי שלא ניקח נדרים רק בגלל לחץ חברתי של הקבוצה, או מסיבה נוירוטית כלשהי, וכדי שלא נעבור סתם טקס בלי שיהיה לנו מושג במה מדובר. כאשר נוכל באמת לקחת על עצמנו מחויבות שכזו מעומק ליבנו, נתחיל לדבר על מערכת היחסים עם מורה רוחני/ת הנדונה בכתבים המסורתיים. לא פעם נאמר שהמורה הרוחני/ת חשוב/ה בתחילת הדרך, באמצע ובסוף הדרך. אבל, עלינו להבין מה המשמעות של זה בכול שלב. זה לא אומר שנראֵה את הגורו כבודהה בתחילתה של הדרך.
להוקיר את חיי האנוש יקרי הערך שלנו
אין לנו זמן כאן להיכנס לנקודות השונות של הלאם-רים בצורה מפורטת. במקום זאת, בואו נעבור רק על המבנה של השלבים המדורגים, ובואו נעשה זאת רק במונחים של השוואה בין שתי דרכים שונות לגשת לאותם שלבים: דרך הדהרמה-לייט, שהיא הדרך שבה רובנו ניגשים/ות אליהם, ודרך הדהרמה של ממש.
נתחיל בהוקרת חיי האנוש יקרי הערך שיש לנו. המילה הטיבטית "יקר" כאן, היא אותה מילה המשמשת גם בשלוש אבני החן היקרות. הקונוטציה היא שחיים מלאים כבני ובנות אנוש הם לא רק יקרים, הם גם נדירים. אם נחשוב על המצבים שלנו, זה מדהים. הדברים יכולים להיות הרבה יותר גרועים מכפי שהם עכשיו. זה כול כך יוצא מן הכלל שאין לנו פיגור שכלי, עיוות גופני, לקויות, שיגעון וכו'. אנחנו לא באיזה אזור מלחמה נורא, או מורעבים למוות, מעונים במחנה ריכוז וכו'. הרבה בני ובנות אדם היו ונמצאים במצבים כאלה. זה יוצא מן הכלל שאנחנו חופשיים/ות מזה, אבל זה נלקח על ידנו כמובן מאליו.
המצב הנוכחי בעולם מועיל מאד למעשה להשגת התובנה הזו של חיי האנוש יקרי הערך שלנו. קיימות שיטות זמינות לעבודה עם עצמנו ואכן יש בנו עניין ללמוד אותן וליישם אותן בתרגול. עם זאת, גם אם השיטות האלה זמינות, למרבית בני ובנות האדם אין בהן עניין. ויש הרבה כאלה שאפילו אין להם את השיטות באופן זמין. כמו כן, זה נפלא שבנוסף לעניין שיש לנו, יש לנו הזדמנות ללמוד ולתרגל את השיטות הללו. בהשוואה למצבנו עם חלקים אחרים בעולם, ביכולתנו לראות כיצד הדברים יכולים להחמיר באופן ניכר.
כאשר יש בידנו את הידיעה שיש לנו הזדמנות פז לעבוד עם עצמנו, זה מניע אותנו לנצל אותה. כול כך חשוב לא לבזבז הזדמנות כזו. היא שברירית ונדירה מאוד. לבזבז באופן סתמי את ההזדמנות על ידי בילוי רוב זמננו בהליכה לברים, צפייה בטלוויזיה או כול דבר אחר, זה בזבוז שלא ייאמן. יש לנו מזל גדול שזכינו בחופש לעשות דברים מיטיבים ומועילים יותר עם החיים שלנו. לרובנו יש כמות מסוימת של כסף. אנחנו לא במצב של עבְדוּת. יש לנו בריאות. המזל מאיר לנו פנים. בין אם נפעל בדרך הדהרמה-לייט או בדרך הדהרמה של ממש, הנקודה הזו זהה לחלוטין.
זוהי נקודת מוצא. היא באה לפני רמות המוטיבציה המדורגות בפועל. למרות שבאפשרותנו להמשיך וללמוד את יתרת הדרך, אם הנקודה הראשונה הזו לא באמת מגיעה ללבנו והופכת להיות אמיתית לחלוטין מבחינתנו ברמה הרגשית העמוקה ולא רק ברמה האינטלקטואלית, קשה מאוד להתקדם באופן ממשי. אם זה לא נעשה בצורה כנה ומעומק הלב, כול הדרך הרוחנית הופכת בקלות להיות רק מעין ספורט. זוהי רק פעילות כמו באולינג או פעילות גופנית. אין לנו את הראייה של הרלוונטיות העמוקה שיש לזה לחיינו. אך, למען האמת, העבודה עם עצמנו צריכה להיות המהות הקיומית של חיינו!
זה לא אומר שנעצור בשלב זה ולא נלמד שום דבר אחר בדרך המדורגת עד שהוקרת חיי האנוש יקרי הערך שלנו באמת תיטמע בתוכנו. תעבורנה שנים עד שנכניס את זה עמוק ללב. העניין הוא לא להמעיט בערכה של הנקודה הזו. למרות שבאמת עלינו לעבוד עם עצמינו על מנת להוקיר ולנצל כראוי את החיים יקרי הערך שלנו, אין צורך להפוך לקנאֵי דהרמה. זה נידון לכישלון. כמובן, עלינו להירגע.
יש לנו את ההזדמנות הנדירה הזו; יש לנו את חיי האנוש יקרי הערך האלה. לוּ הייתה לנו הזדמנות לפגוש במורים ומורות בעלי כישורים וללמוד איתם, הנקודה הזו היתה הופכת למציאותית עוד יותר. איך נוכל פשוט לבזבז את זה? זו זכות גדולה שיש אפשרות ללמוד עם מורים כאלה ולפגוש אותם/ן.
לשאוף ללידות חוזרות טובות יותר
רמת המוטיבציה הראשונית היא לחשוב במונחים של הימנעות ממצבי לידה חוזרת גרועים יותר ולנסות להשיג מצבים טובים יותר בסבבי חיינו העתידיים. זאת במונחים של התקיימותן של צורות חיים רבות אחרות מלבד צורות אנושיות שבהן יתכן שניוולד בלידה חוזרת. אולם, השאיפות להגיע לאחד ממישורי הקיום של האלים השמיימיים ולהימנע מאחד ממישורי הקיום של הגהינום הן לא המטרות האולטימטיביות. לכוון אליהן כאל מטרותינו האולטימטיביות זה לא בודהיזם.
באופן מציאותי, כמה רחוק נוכל להגיע בסבב חיים אחד? לא נשיג הכול בסבב חיים אחד. זה ייקח זמן רב אפילו רק כדי להתקדם משמעותית בדרך הבודהיסטית, לכן יש לנו צורך בכך שימשיכו להיות לנו חיי אנוש יקרי ערך. נחוץ מבחינתנו שתמשכנה להיות לנו, כאבני-דרך, הזדמנויות שיועילו להשגת המטרות הבודהיסטיות הגבוהות. לפיכך, הרצון לשפר סבבי חיים עתידיים מבוסס על חיי האנוש יקרי הערך; יש לנו חיי אנוש יקרי ערך וברצוננו להמשיך לקבל אותם בעתיד.
אם אין לנו באמת הבנה של לידה חוזרת או אמון בה, שלא לדבר על קיומם של מישורי קיום בלתי נראים כמו גן עדן וגהינום, גרסה של דהרמה-לייט יכולה להתבטא בכך שיש בנו רצון להיטיב עם הדורות הבאים. בדיוק כפי שהיו לנו חיי אנוש יקרי ערך, נִרצה שלדורות הבאים תהיינה הזדמנויות יקרות ערך, בין אם נחשוב רק על המשפחות שלנו או במונחים רחבים יותר. הרעיון הזה של הבאת תועלת לדורות הבאים לא נמצא למעשה בכתבים הבודהיסטים אבל הוא בהרמוניה עם תורות הדהרמה, אז אני סבור שבאפשרותנו לגשת אליו מנקודת המבט הזו כבני ובנות המערב. אני חושב שכשיש לנו מטרה כזו היא תקפה לחלוטין ובהחלט מיטיבה, כל עוד לא נטען שזה מה שהבודהיזם אומר ונכחיש את מה שהבודהיזם באמת מדבר עליו, שהוא להיטיב את סבבי החיים העתידיים.
לאחר מכן, נעבוד עם המודעוּת למוות. נתייחס למוות ברצינות. אנחנו נמות בוודאות. כול מי שנולד מת ואין לנו מושג מתי זה יהיה. רק לחשוב על המוות, בלי שיהיה שַׁם משהו בהמשך, יכול להיות מדכא. הנקודה בדהרמה של ממש היא שלאחר המוות יהיו חיים עתידיים, אז האם אנחנו ערוכים? לוּ מתנוּ כעת, האם הייתה בנו תחושה שבאמת נערכנו והתכוננו למה שיבוא אחר כך? האם יש לנו חרטות בנוגע למה שעשינו בחיינו? האם בזבזנו אותם? לוּ זו הייתה שעתנו האחרונה, האם הייתה בנו שביעות רצון מהאופן בו העברנו את חיינו? אלו דברים שחשוב לחשוב עליהם.
גרסת דהרמה-לייט היא פשוט לקחת ברצינות את העובדה שיתכן שנמות בכול עת. במצב העולם הנוכחי, זה נהיה אפילו יותר מציאותי עבורנו. איזו מורשת נשאיר אחרינו לדורות הבאים? מה עשינו? האם נשאיר מאחורינו רק בלגן כלכלי ורגשי, או שנשאיר משהו חיובי? איך אנשים יזכרו אותנו?
לאחר שחשבנו על המוות, נחשוב על מה שעשוי לקרות לאחר המוות. נחשוב על לידות חוזרות גרועות יותר. האם ברצוננו להיוולד בלידה חוזרת בתור ג'וק כך שכול מי שיראו אותנו רק ירצו לדרוך עלינו? ביכולתנו לקחת את זה רחוק יותר ולדמיין מצבים גרועים יותר. זה לא חייב להיות במישורי הקיום של בעלי החיים, זה יכול להיות גם במישורי הקיום כבני ובנות אנוש: להיות מושא לדעות קדומות נוראיות, ללא הזדמנויות וכו'. כאשר ניווכח בכך שיש לנו הזדמנויות יקרות ערך כול כך ומזל כה נפלא כעת, ונדמיין שלא תהיינה לנו הזדמנויות כאלו בסבבי חיינו העתידיים, נרגיש שזה יהיה נורא! לא נִרצה שזה יקרה. אם באמת נחשוב באופן הזה, נעבוד בעוצמה רבה כדי להיערך לקראת סבבי חיינו העתידיים. נִרצה לארגן את הדברים בצורה יפה.
הרעיון הזה קשה מאוד עבור רוב בני ובנות המערב כי אין לנו מושג מה המשמעות של לידה חוזרת בעצם. אם יש לנו מושג כלשהו, סביר להניח שזה רעיון פשטני שבהחלט אינו כזה שבודהיסטים טוענים לו. את כול העניין קשה מאוד להרגיש ברמה כנה, קשה מאוד. גרסת דהרמה-לייט, כפי שציינתי, היא חשיבה במונחים של הדורות הבאים, אבל נוכל לחשוב גם במונחים של רצון להימנע מהחמרה של דברים בהמשך סבב החיים הנוכחי. האם ברצוננו למצוא את עצמנו בסופו של דבר על כיסא גלגלים בבית אבות בלי שעשינו שום דבר משמעותי בחיינו, בדיכאון מוחלט, בבדידות, וללא יכולת להתמודד עם מצבי הסבל של הזִקנה? זה יכול להיות נורא אם נחשוב על כך. ברצוננו להכין איזשהו בסיס רגשי והבנה כדי שנוכל להתמודד עם הבלתי נמנע (אלא אם נמות פתאום מחר): מחלה, אובדן הזיכרון, איבוד החושים הפיזיים, איבוד היכולת לשלוט במעיים, להיות תלויים/ות באחרים, מוות. איך נתמודד עם הדברים האלה ונשמור על הכבוד שלנו במקום לשקוע בדיכאון, שזה מה שעושים רוב בני ובנות האדם. עלינו לקחת את זה די ברצינות ולא רק להתכחש לדברים. ההכחשה אינה מועילה. זוהי נקודה משמעותית. דהרמה זה לא רק להסתכל על הדברים הנחמדים. זו הסתכלות שלנו על הדברים הנוראים תוך ניסיון לעשות משהו כדי להימנע מהם או כדי להתמודד איתם בצורה שתמזער את הסבל.
השלב הבא הוא כיוון בטוח או מִקלט. בין אם נִרצה להימנע מלידות חוזרות גרועות יותר או מדברים גרועים יותר בסוף סבב החיים הנוכחי או בדורות הבאים, נוכל לראות שהבודהה, הדהרמה והסנגהה מראים את הדרך החוצה. הבודהות נפטרו לחלוטין מכול הרגשות המפריעים והקשיים, והארהטים המשוחררים וארְיות בעלי ידיעה תבונית גבוהה ביותר עשו זאת באופן חלקי. העבודה שנעשית מצידנו היא לעבר המטרה הזו, שהיא למעשה שחרור או הארה. אם עבודתנו מכוונת לעבר השגת סבבי חיים עתידיים טובים יותר, מִקלט מצביע על האופן שבו יש לעשות זאת, כך שבמהלך סבבי חיים רבים נוכל למעשה להשיג שחרור והארה. זהו הכיוון של העבודה עם עצמנו, אם לנסח זאת בשפה פשוטה.
בגרסת דהרמה-לייט, נעבוד עם עצמנו תוך הליכה לכיוון הזה במהלך סבב החיים הנוכחי כאבן דרך. קשה באמת להשתכנע שביכולתנו להשתחרר מכול בלבול ולממש את כול הפוטנציאלים. אין לנו אפילו את הידיעה במה דברים אמורים. כדי באמת לעבוד לקראת זה עלינו להבין זאת ולהשתכנע שאפשר להשיג שחרור והארה. אז כגרסת דהרמה-לייט נעבוד על הניסיון להבין איך אפשר להתגבר על כול הבלבול והרגשות המפריעים שלנו, ולהשתכנע שזה אפשרי. בינתיים, נוכל לפחות ללכת בכיוון הזה. איננו יודעים אם נוכל ללכת עד הסוף או לא, אבל ביכולתנו לראות שההליכה בכיוון הזה מועילה.
עכשיו יש לנו משמעות וכיוון בחיים. לכן יש דגש כול כך עצום על השלב הזה של המִקלט: זה באמת עושה הבדל עצום, בין אם נעשה זאת בגרסת הדהרמה-לייט או בגרסת הדהרמה של ממש. להרגיש שאנחנו באמת יודעים מה אנחנו עושים עם החיים שלנו זה בהחלט צעד משמעותי! זה מעניק רמה אדירה של ביטחון ובגרות. לא מדובר על הגישה הלא בוגרת של "הו בודהה, בודהה, הצל אותי!" בזמן שלא נעשָה מצידנו שום דבר. זה לא בודהיזם.
כדי ללכת בכיוון הבטוח של הבודהה, הדהרמה והסנגהה, עלינו להבין קארמה (סיבה ותוצאה התנהגותיות) ועלינו לשנות את ההתנהגות שלנו בהתאם. אם ההתנהגות שלנו הרסנית, עלינו להכיר בכך ולהימנע, ועלינו לפעול בצורה בונה יותר. דרך הפעולה שלנו תשפיע על מה שנחווה. אם נתנהג כמו אידיוטים, אנשים יתייחסו אלינו כמו אל אידיוטים. אם נגלה אכזריות, האם יש בנו ציפייה שאנשים יגלו נחמדות כלפינו? אם נתנהג בצורה אכזרית, נפגע ונרמה אחרים ואחרות, הם יחזירו לנו ויעשו את אותו הדבר. אם ננהג בטוב לב כלפי המשפחות שלנו, הדברים יתנהלו בצורה מעט יותר חלקה.
כגרסה של דהרמה-לייט נוכל לחשוב שאופן הפעולה שלנו ישפיע על החוויה שלנו בסבב החיים הנוכחי, אבל זה לא כול כך ברור שזה המקרה. יכול להיות שנתנהג בנחמדות רבה במסגרת המשפחות שלנו ועדיין יהיו לנו הרבה צרות וקשיים. או שיתכן שנהיה מושחתים מאוד ובאמצעות שחיתות, נתעשר מאוד ולעולם לא ניתפס. אז, נוכל לומר, באופן כללי, שדברים יתנהלו טוב יותר בחיים האלה אם נפעל בצורה מיטיבה וגרוע יותר אם נפעל בצורה שאינה מיטיבה, אבל אין שום ערובה לכך. דהרמה של ממש כרוכה בחשיבה במונחים של סבבי חיים קודמים ועתידיים, מכיוון שרוב התוצאות לא מבשילות במהלך סבב החיים הנוכחי, ומה שמבשיל במהלך סבב החיים הנוכחי לרוב לא נובע ממה שעשינו במהלכו.
גרסת דהרמה-לייט נוספת של התורות על קארמה היא לנסות לסייע לאחרים ואחרות ולנסות לא לפגוע בהם. זה תואם את הדהרמה, אבל איך נדע מה תהיה השפעת הפעולות שלנו? עשוי להיות שנכין ארוחה נפלאה כדי לשמח מישהו או מישהי, והוא או היא עלולים להיחנק מעצם ולמות. הדבר היחיד שמוחלט הוא ההשפעה של המעשים שלנו על עצמנו, במונחים של החוויה שלנו בפועל. על זה בעצם מדברת קארמה.
כול זה הינו בהקשר של חשיבה על סבבי חיים עתידיים ורצון להימנע מהיותם לוקים בחסר, כדי שבעזרת חיי אנוש יקרי ערך בכול אחד מהסבבים, נוכל לעבוד עוד ועוד לקראת שחרור והארה.
טווח הביניים
עם מוטיבציית טווח הביניים, שאיפתנו מכוונת לעבר שחרור מלידה חוזרת ללא שליטה. אם לא נבין או נאמין בלידה חוזרת, איך נוכל בכלל לרצות להשתחרר ממנה? זו בדיחה. גרסת דהרמה-לייט שואפת לשחרור מכול סוג של בעיה בסבב החיים הנוכחי, אבל זה די מעורפל. במונחים של דהרמה של ממש, ברמה הראשונית חשבנו רק על להימנע מרמות הסבל הגסות, במיוחד מהסבל של מצבי הלידה החוזרת הגרועים יותר. כאן, ברמת הביניים, יש חשיבה על בעיות האושר הרגיל שלנו, המאופיינות כמצבי הסבל של מישורי הקיום הגבוהים. אפילו במישורי האלים או כבני ובנות אנוש, יש לנו כול מיני סוגים של סבל. ההתבוננות מצידנו היא גם על "הסבל הנרחב החדור בכול", שהוא המצב הסמסרי הכללי, כלומר שכול מה שנחוָוה על ידנו בכול לידה חוזרת מותנה בבלבול, מלווה בבלבול, ומנציח ויוצר עוד בלבול. אולם, עם דהרמה-לייט ביכולתנו להסתכל על שני סוגי הסבל הללו באופן כללי יותר, כך שתהיה להם נגיעה גם לסבב החיים הנוכחי.
סוגי האושר הרגילים שיש לנו לוקים בחסר. למה? כי הם אף פעם לא משביעי רצון. אף פעם אין לנו מספיק. אין בנו רצון לקיים יחסי מין רק פעם אחת. אין בנו רצון לאכול רק פעם אחת. אנחנו רוצים את הדברים שוב ושוב ושוב. מה שבאמת נורא הוא שלפעמים אפילו אין לנו הנאה מהדברים האהובים עלינו. אין ערובה שנאהב לאכול את אותה ארוחה בכול פעם או שנהנה מקיום יחסי מין בכול פעם. מה שאפילו עוד יותר נורא הוא שאין לנו מושג מה יהיה אחר כך. רגע אחד אנחנו במצב רוח נפלא וברגע הבא, אנחנו במצב רוח נורא. זה מאוד לא מסַפק.
עלינו באמת להתעלות אל מעֵבר להלך הרוח המחשבתי של לנסות להשיג כול הנאה שהיא שביכולתנו להשיג, בכול אמצעי. בדרך כלל, מה שעומד מאחורי זה הוא המיתוס, הפנטזיה, שנמצא איזה אושר מושלם באוכל, סקס, חברות, כסף או כול דבר אחר. אבל אמונה כזו נובעת מבלבול, המלַוֶוה את המרדף שלנו אחר הדברים האלה, וכאשר החוויה שלנו היא שהדברים הללו אינם מספקים אותנו, הדבר מנציח יותר בלבול. עולה בנו המחשבה שאולי בפעם הבאה שהם יהיו בידנו, זה יסב לנו אושר מושלם. עלינו להגיע לנקודה שבה יש לנו מה שנקרא "החלטה נחרצת להשתחרר" (renunciation). זו לא רק הנחישות להשתחרר מהמעגל הזה המנציח את עצמו; הדבר מבוסס על שעמום וסלידה מכול המצב הזה. זה פשוט טיפשי ומשעמם לדפוק את ראשינו בקיר ולנסות לקבל קצת אושר נצחי מדברים מסוג זה. עם ההחלטה הנחרצת להשתחרר יש בנו נחישות לצאת לחופשי וזה מבוסס על ההבנה שיש אפשרות להשתחרר; קיימת אלטרנטיבה.
עם ההחלטה הנחרצת להשתחרר, יש בנו את ההבנה שאין מקום ביקום שבאמת יש בנו רצון ללכת אליו. הכול פחות או יותר אותו הדבר. יש מקומות נחמדים יותר מאחרים, אבל הכול שטויות. אין מרכז דהרמה שלתחושתנו עלינו להשתייך אליו כדי לזכות באושר. יש בנו את ההבנה שאף מרכז לא יהיה מושלם ושבאופן בלתי נמנע, כול מרכז שהוא, יהיה מעורב בשטויות של פוליטיקה פנימית. אין מנזר שאליו ברצוננו להשתייך. גם כול מנזר, באשר הוא, יהיה מעורב באופן בלתי נמנע בשטויות של פוליטיקה פנימית. אין חברוּת מסוימת שיש בנו רצון לטפח, משום שכול חברוּת תהיה באורח בלתי נמנע רצופת בעיות וקשיים.
עם זאת, זה לא אומר שפשוט נתאבד, כי הכול כול כך מדכא. במקום זאת, בגלל שאין בנו משיכה לשום דבר ואין מיתוס שלפיו נמצא את מרכז הדהרמה האידיאלי, מנזר, חברים/ות, מקום מגורים, עבודה, בן או בת זוג וכו', אז פשוט נחפש את אלו שיועילו לנו ביותר מבחינת היכולת להתקדם בדרך לשחרור. בעזרת הקריטריון זה, נבחר מרכז דהרמה, מנזר, מקום לשהות בו וכו' מבלי להאדיר אותם כנפלאים ביותר בעולם. אף אחד מהם אינו כזה. זו סמסרה. מצבים סמסריים לעולם אינם מסַפקים, לעולם אינם מושלמים; הם תמיד עולים ויורדים. עלינו להבין את ההחלטה הנחרצת להשתחרר בדרך הזו.
גרסת הדהרמה-לייט של ההחלטה הנחרצת להשתחרר היא המִשאלה להיחלץ מהסבל בסבב חיים הנוכחי. בגרסת הדהרמה של ממש יש חשיבה גם על סבבי חיים עתידיים, לא רק על סבב החיים הנוכחי. שלושת סוגי הסבל פשוט נמשכים ונמשכים מסבב חיים עתידי אחד למשנהו, אלא אם כן אנו נעשה משהו כדי להיחלץ מהמחזוריות הבלתי נשלטת שחוזרת על עצמה.
ביכולתנו לראות, כאן, כיצד כול התורות הן כמו חלקי פאזל שיש להרכיב אותם עם כול אחד מהחלקים האחרים בדרכים רבות ושונות. לדוגמה, אם לא נרכיב את פיסת חיי האנוש יקרי הערך בפאזל יחד עם החלטה נחרצת להשתחרר, נגיע לנקודה שבה נרגיש שאין מקום טוב, אין בנו רצון ללכת לשום מקום, הכול שטויות, ואין לנו חשק לנו לעשות כלום. זו לא מטרת ההחלטה הנחרצת להשתחרר. ההחלטה הנחרצת להשתחרר מסייעת לנו לנצל באופן מיטיב יותר את חיי האנוש יקרי הערך שלנו.
הדבר הבא שעלינו לבדוק כאשר יש לנו מוטיבציה של טווח הביניים הוא מהו הגורם לכול הבעיות, הקשיים, והרגשות המפריעים הללו. הם כולם מגיעים מבלבול. הדהרמה נותנת הסבר מתוחכם להפליא לגבי האופן שבו כול זה עובד. כדוגמה פשוטה, המיתוס של נסיך או נסיכת החלומות על הסוס הלבן גורם לנו להקרין מתודעתנו כול מיני אידֵאליזציות על בני ובנות אדם אחרים. בהמשך לכך נוצרת בנו היאחזות, ומתעורר בנו כעס כשהוא או היא לא עומדים בציפיות הבלתי אפשריות שלנו, או שמתעוררת בנו קנאה כי מישהו או מישהי אחרים עומדים להשיג את הנסיך או הנסיכה שלנו. הבודהיזם מסַפק ניתוח מלא בתשובה לשאלה מהיכן זה מגיע. זה נהדר.
גרסת הדהרמה-לייט בוחנת את הגורמים לתסמונות האלו רק בתוך ההקשר של סבב החיים הנוכחי, ואולי מתרחבת לחיפוש אחר סיבות הנובעות מהשפעות שהגיעו מדורות קודמים. לפיכך, גרסת הדהרמה-לייט נוטה להיות ניתוח פסיכולוגי, שאינו עמוק מספיק. גרסת הדהרמה של ממש בוחנת את התסמונות הללו ואת הסיבות שלהן במונחים של דפוסים מסבבי חיים קודמים. להתייחס אל הדברים רק במונחים של מה שקרה לנו במהלך סבב החיים הנוכחי זה לא מספיק כדי באמת להסביר את הכול באופן מלא. זה חלקי בלבד.
הנושא הבא בלאם-רים הוא הדיון בתריסר החוליות של ההתהוות המותנית. זהו ניתוח מאוד מתוחכם ומורכב של האופן שבו עובדת לידה חוזרת; כיצד הרגשות המפריעים ביחד עם קארמה מפעילים דפוסים מסוימים שחוזרים ונשנים לאחר מכן כנטיות, כתכונות אישיות בסבבי חיים שונים וכו'. רק באמצעות התמונה השלמה הזו ביכולתנו באמת לקבל מושג עד כמה מחליא ואבסורדי הוא כול תהליך הלידה החוזרת הסמסרית. למרות שבאפשרותנו לקבל איזשהו מושג לגבי האופן שבו הדפוסים שלנו חוזרים על עצמם במהלך סבב חיינו הנוכחי מנקודת מבט של הדהרמה-לייט, הדהרמה של ממש מדברת על האופן שבו לידה חוזרת עובדת. זה העומק האמיתי כאן.
על מנת להיחלץ מהמעגל הנורא הזה, יש לנו צורך בשלושת האימונים הגבוהים ביותר: משמעת עצמית מוסרית, ריכוז ומוּדעוּת מבחינה (חוכמה). כאן, משמעת עצמית מוסרית מתייחסת ללקיחת נדרים למען שחרור אינדיבידואלי (כאדם מן השורה או באופן נזירי). מכיוון שיש בנו רצון אמיתי להיחלץ מסמסרה, אנו מתחייבים/ות להימנע מדברים מסוימים שמעכבים את השחרור שלנו. אין צורך שניכנס כאן לדיון ארוך על לקיחת נדרים. לקיחת הנדרים האלה לשחרור אינדיבידואלי מרמזת על כך שלפני כן עלינו לקבל מושג כלשהו שהשחרור אפשרי וכי מחויבות מוחלטת להימנע מהתנהגות הרסנית תסייע לנו ללכת בכיוון הזה. זה מבוסס במידה רבה על החלטה נחרצת להשתחרר, לוותר על התנהגות הרסנית משום שנוכחנו בכך שפעולה, דיבור וחשיבה הרסניים מרחיקים אותנו מהכיוון הזה.
העובדה שהדיון על לקיחת נדרים בא לאחר הדיון בגישות והרגשות המפריעים, מרמזת לכך שלקיחת הנדרים מצידנו אינה נעשית מסיבות נוירוטיות, כגון: "אני רוצה להיות אדם טוב", "אני רוצה לרַצות את המורה שלי" וכדומה. כאשר אנו לוקחים על עצמנו נדרים מתוך ידיעה שהשחרור אפשרי ושהנדרים משרטטים את הגבולות שעלינו להימנע מלעבור עליהם, על מנת להגיע למטרה זו, אין לנו עוד התלבטות בלתי החלטית כיצד לפעול. למשל, אנחנו לא נשתה אלכוהול כי יש בנו הבנה שהוא מעיב על התודעות שלנו באופן שלא מאפשר לנו להשיג ריכוז. עלינו להציב גבולות. אין לזה שום קשר לצייתנות. לקיחת נדרים מבוססת על מוּדעוּת מַבחינה חזקה שללכת בעקבות הקווים המנחים של הנדרים הינו דבר מועיל. לאחר מכן, על בסיס המשמעת העצמית המוסרית הזו, אנו מפתחים ריכוז ובאמצעות מוּדעוּת מבחינה, התמקדות בריקות, בראייה העמוקה ביותר של המציאות, כדי להיפטר מהבלבול שגורם ללידות החוזרות ללא שליטה שלנו. ריכוז וריקות אינם נדונים באופן מפורט בטווח הביניים: רק מציינים אותם.
הטווח המתקדם
הטווח המתקדם של המוטיבציה הוא לעשות עבודה בכיוון הארה. לאחר שהגענו לנקודה שבה עבודתנו נעשית במטרה להשיג שחרור ולהיפטר מלידתנו החוזרת ללא שליטה, עלינו להתקדם לנקודה שבה יש בנו רצון להמשיך בהתפתחות שלנו על מנת שנוכל לסייע לכול השאר להיחלץ גם כן. בגרסת הדהרמה-לייט של המוטיבציה הזו, שאיפתנו היא רק להתנהל בלבביות כלפי כול האחרים והאחרות ולסייע להם. לא מדובר רק על זה. השאיפה שלנו היא לסייע להם להתגבר על לידה חוזרת ללא שליטה. זה הרבה יותר מאשר רק להתנהל בלבביות.
הריכוז וההבנה שלנו של ריקות זקוקים לאנרגיה אדירה מאחוריהם כדי שהם יביאו לנו הארה, וזה מגיע מבודהיצ'יטה. במילים פשוטות, בודהיצ'יטה הוא מצב תודעתי החושב: "עלי לסייע לכול אחד ואחת בצורה מלאה ככול האפשר, וכדי לעשות זאת, עלי להגיע להארה, ולכן אשאף להשגת ההארה."
עכשיו, התודעות שלנו מוגבלות; הגוף שלנו מוגבל. זה כאילו שאנחנו בצוללת ומביטים/ות דרך פריסקופ. כול מה שביכולתנו לראות הוא מה שנמצא ממש מול העיניים שלנו. אין לנו יכולת לראות באופן מקיף את התלות ההדדית של כול מה שהיה קיים או שיהיה קיים. בשעה שנתבונן באחרות ואחרים, לא נראה כיצד מצבי התודעה הנוכחיים שלהם הושפעו מכול בן ובת אנוש ומכול בעל חיים שחיו אי פעם, מההיסטוריה, הכלכלה, החברה וכו'. עלינו לדעת את כול זה על מנת לבחור בלימוד הנכון המתאים להם. גם לא ידוע לנו מה תהיה השפעתו של דבר כלשהו שנְלַמֵד על כול מי שיקשיבו ללימוד, ולאחר שהושפעו מהלימוד הזה איזו השפעה תהיה לכך על כול אחד ואחת שהם יפגשו אי פעם לאחר מכן. חִשבו על כך. הראייה שלנו מתבצעת רק דרך הפריסקופ. אין לנו את הראייה של התלות ההדדית, שלא לדבר על סבבי חיי העבר והעתיד של כולם/ן. אלא אם כן תהיה בנו מודעות לכול הדברים הללו, כיצד נוכל לדעת מהו הדבר הטוב ביותר ללמד כול אחד ואחת?
בגרסת הדהרמה-לייט של זה החשיבה היא במונחים שלפיהם לכול אחד ואחת יש סבב חיים אחד ולכן המחשבה היא רק על הסיבות והתוצאות במהלך סבב חיים אחד. גרסת הדהרמה של ממש לוקחת בחשבון שלכול אחד ואחת יש סבבי חיים אינסופיים, ולפיכך זה הופך להיות הרבה יותר מורכב. על מנת שנוכל לדעת איך לסייע לכול אחד ואחת ככול האפשר, עלינו להיפטר מהפריסקופ המטופש הזה, מה שאומר שעלינו להגיע להארה. גם לאחר שנשתחרר מסמסרה, עדיין נסתכל דרך פריסקופ, אם כי בנקודה הזו כבר לא נלך שולל, לא נאמין שדברים קיימים באופן שבו הם נראים כקיימים. כאשר ניפַּטֵר מהפריסקופ, כבר לא נהיה צוללות של יצורים בעלי תודעה. בלי שתהיה לנו הבנה של רעיון פשטני לכול הפחות, בנוגע למשמעות ההארה בפועל ומדוע עלינו להשיג הארה, איך נוכל בכלל לפתח בודהיצ'יטה? על זה מושתתת העבודה שלנו.
גרסת דהרמה-לייט עשויה להיות, "הו, אני רוצה להפוך לבודהה כי זה כול כך נפלא! זה הכי גבוה ואני אוכל לעזור לכול אחד ואחת!" זו אגדה. אולי נוכל להתחיל עם זה, אבל עלינו להבין שמתחולל משהו יותר עמוק.
לאחר מכן ניקח על עצמנו את נדרי הבודהיסטווה. אלו מצביעים על הפעולות והגישות שמהן עלינו להימנע ועל הדברים שעלינו לעשות כדי להיטיב עם הזולת בצורה הטובה ביותר וכדי להגיע להארה. זה נפלא. ידוע לנו מה הם הדברים שיפריעו לנו בדרך הזו, ולפיכך נמַנע מהם.
כאשר נלך בדרך הזו, נעבוד בעזרת שש הגישות מרחיקות הלכת, הנקראות בדרך כלל שש השלמויות. ביכולתנו לחשוב עליהן בשתי דרכים: במונחים של תועלת עבור עצמנו כדי שתהיה לנו היכולת להיטיב עם הזולת ובמונחים של להיטיב בפועל עם הזולת. עלינו לגלות נכונות לתת הכול. זוהי נדיבות. בלי הגישה הזו, איך נוכל ללכת בדרך הזו? לאחר מכן נדרשת משמעת, אחרת איך ננצל את כול האנרגיה והזמן שלנו? המשמעת שומרת שנתמקד במדיטציה, בתרגול וכדומה, ושלא נרפה מהם. זה הולך להיות קשה. יש לנו צורך בסבלנות ואורך-רוח כדי שלא נתכעס ונחוש תסכול בניסיון לתרגל את הדרך. לכן נדרשת מאיתנו התמדה נלהבת, כי כמובן, בזמן שנתַּרגל ונעשה עבודה עם עצמנו, הדברים יעלו וירדו. אל לנו לסטות מהדרך עקב כך. לא משנה מה יקרה, נמשיך ונשמח בביצוע תרגולי הדהרמה, מכיוון שניווכח בתועלת הרבַּה כול כך שניתן להפיק מהם.
על מה נחיל את ההתמדה שלנו? ראשית, נעבוד על ריכוז. למעשה, המונח כאן אינו מתייחס רק לריכוז, אלא ליציבות מנטלית באופן כללי. עם יציבות מנטלית, לא רק שהתודעות שלנו לא משוטטות או נעשות קהות, הן לא עולות ויורדות לנוכח עניינים רגשיים שטותיים. תודעותנו והמצבים המנטליים שלנו יציבים. כך, כשנהיה במצב קשה מבחינה רגשית, לא נאבד את הריכוז שלנו. במצב העולם הנוכחי עם כול המתח והחרדה, יש לנו את היכולת להכיר בכך שהדברים עצובים או קשים, אך מבלי שנאבד את הריכוז. ההסתייעות שלנו בריכוז הזה היא לא רק כדי להתמקד בנשימה, אלא כדי להתמקד במוּדעוּת המבחינה בנוגע למציאות, כדי להיפטר מכול הקרנות התודעה שלנו של דרכי קיום בלתי אפשריות, מכול הפנטזיות שלנו, וכדי שנישאר במיקוד על מה שקורה באופן תקף ואמיתי.
במונחים של סיוע לזולת בפועל, בעזרת נדיבות ניתֵן לאחרות ולאחרים לא רק דברים חומריים, אלא גם כבוד והזדמנויות ללמוד. נסייע על ידי לימוד אחרות ואחרים. ניתֵן להם את החופש לא לפחד מאיתנו - לא לפחד שמא נתעלם מהם, ננטוש אותם, נדחה אותם, ניאחז בהם וכו'. נעניק להם את אהבתנו הכֶּנָה. יש בנו רצון ממשי שהם יהיו מאושרים. אין מצידנו ניצול שלהם לטובת ההנאה שלנו. מטרת השימוש שלנו במשמעת היא לסייע להם בפועל ולא לפגוע בהם, ככול שאפשר. אנו נעשה כול מה שביכולתנו. ננסה לסייע, במקום לומר: "סליחה, אני עסוק/ה. אין באפשרותי לסייע לך היום". עלינו לגלות אורך-רוח כי זה הולך להיות קשה. אנשים יערימו עלינו קשיים. יש לנו צורך בסבלנות ואורך-רוח כדי לא להתכעס או לחוש תסכול משום שאנחנו לא אלוהים ואין לנו יכולת להקיש באצבעות ולגרום לבעיות של כולם/ן להיעלם. יש לנו צורך בהתמדה נלהבת כדי להמשיך, להמשיך לסייע, להמשיך לנסות, בין אם אנשים משתפרים ובין אם לא ובלי קשר לַעליות ולַמורדות.
יש לנו צורך בריכוז כדי להישאר במיקוד על הסיוע לבני ובנות אדם, ללא הסחת דעת, ללא קשר לכך שנחוש משיכה לאדם אחד ודחייה כלפי האחר. לאחר מכן יש לנו צורך במוּדעוּת מַבחינה כדי להבחין בין הקרנות התודעה והפנטזיות שלנו לגבי בני ובנות אדם לבין האופן שבו הם קיימים בפועל. עלינו להבחין בין מה שמועיל לבין מה שמזיק.
עם דהרמה-לייט, מטרת התרגול שלנו היא רק לסייע לבני ובנות אדם בסבב החיים הנוכחי. דהרמה של ממש היא לסייע לזולת ולהקדיש את הכוח החיובי מכך לכך שנתגבר על ראייתנו הפריסקופית כדי שנוכל באמת לסייע לזולת באופן מלא ככול שניתן עם אהבה, חמלה וכו'.
סיכום
זהו דיון כללי במבנה הבסיסי של השלבים המדורגים של הדרך. זה דורש כמות אדירה של עבודה. אין צורך להרגיש רע או לחוש בושה אם אנחנו ברמה של דהרמה-לייט, משום שזהו למעשה השלב בו מרביתנו נמצאים ונמצאות. נסו להכניס את הלב שלכם לדהרמה-לייט, אם זה השלב בו אתן ואתם נמצאים, ועשו זאת בצורה כנה, אך תמיד מתוך הראייה שזוהי אבן דרך. עלינו להבין ולהכיר בחשיבות העבודה עם לידה חוזרת וכן הלאה, כדי שבסופו של דבר נוכל באמת לפעול למען שחרור והארה. אל לנו להמעיט בערכן של התורות הללו, לגלות יומרנות או להעמיד פנים שאנחנו ברמת מוטיבציה מתקדמת יותר ממה שאנחנו. לא משנה באיזה שלב אנחנו, תמיד ננסה לסייע לכול אחד ואחת בצורה הטובה ביותר.
הַקדָשָׁה
כפי שאמרתי פעמים רבות, אם תהיה לנו מידה מסוימת של הבנה ושל כוח חיובי מהדיון בדברים האלה ופשוט נשאיר את הדברים כפי שהם, הכוח החיובי יפעל אוטומטית כגורם לשיפור הסמסרה בלבד. זה נחמד מאוד, אבל ביכולתנו לעשות הרבה יותר בעזרת הכוח הזה. הרצון שלנו הוא לא שזה רק יקל במעט על החיים שלנו. זה יהיה דהרמה-לייט. מה שנִרצה הוא להקדיש את הכוח החיובי באופן מודע כגורם להשגת הארה, להתגברות לא רק על הרגשות המפריעים שלנו, אלא גם על הראייה הפריסקופית שלנו, כדי שנוכל באמת להיות לעזר רב ביותר לכול אחד ואחת. תודה.