לקיחת הדרך ברצינות

על מנת שבאמת נשקיע את כל האנרגיה שלנו בהליכה בעקבות דרך הזאת, עלינו לקחת אותה ברצינות. ההכנה, כמובן, היא מאוד חשובה על מנת שיהיה לנו מצב תודעה מתאים כך שתהיה לנו יכולת אמיתית לעבוד כדי לפתח את שלושת נתיבי התודעה הללו של הלאם-רים, הדרך המדורגת של השלבים להארה. מה שאפילו יותר בסיסי מההכנה הוא מה שנעשָֹה מצידנו ממש בהתחלה, דהיינו כיוונון המוטיבציה. בתוך מצב התודעה של המוטיבציה הזאת, ישנו הרגש המניע או התחושה המניעה, וישנה השאיפה המניעה. הדבר החשוב ביותר בשביל שתהיה לנו היכולת לקחת את כל העניין ברצינות, בכל אופן, הוא שיהיה לנו שכנוע בכך שהשגת המטרה הזאת אכן אפשרית. 

עלינו להבין כמובן מהי אותה מטרה- לא סתם מילה נחמדה כמו "הארה" מבלי שיהיה לנו מושג ברור לגבי מהי בכלל משמעותה של המילה הזאת. אם יש לנו הבנה ברורה של מהי הארה, אז נוכל לפתח את נתיב התודעה השני הזה שהוא בודהיצ'יטה; הוא נועד להגשים אותה. 

למשל, אם אנחנו רוצים לצאת למסע ואין לנו מושג ברור לאן אנו הולכים, אז הסיכויים שלנו להגיע לשם בפועל מאוד קלושים, נכון? אנו עלולים אפילו שלא לנוע בכיוון הנכון בדרכים. על מנת לשאוף למטרה הזאת, עלינו באמת, באמת להבין לא רק מהי אותה מטרה, אלא להבין וגם להשתכנע שזה אפשרי להשיג אותה; אחרת, מדוע לעשות את המסע? יתרה מכך, עלינו להשתכנע בכך שניתן להשיג את המטרה הזאת לא רק באופן תיאורטי, אלא שאנחנו אישית מסוגלים להשיג את המטרה הזאת. למרות שהרבה מאיתנו לוקחים חלק בבודהיזם ובתרגול בודהיסטי, לא באמת הבטנו לעומק לתוך החשיבה, "האם אני באמת חושב/ת שזה אפשרי להגיע להארה"? מכיוון שאם זה לא אפשרי, מה אני בכלל עושה כאן? מדוע אני מתיישב/ת כדי לנסות למדוט ומענה את הברכיים שלי"? 

על מנת להשתכנע שההגעה להארה היא אפשרית, אנו זקוקים לנתיב השלישי הזה של התודעה, הבנת ריקות או מציאות. כשאנו מדברים על שלושת נתיבי התודעה העיקריים הללו- ישנו כמובן סדר מדורג שעל פיו נְפַתֵּחַ אותם- תחילה החלטה נחרצת להשתחרר, לאחר מכן בודהיצ'יטה, ואז ההבנה של ריקות. בפרט אם אנחנו עומדים לכתוב טקסט ולהוביל אנשים לאורך נתיב של התפתחות, נוכל לדבר עליהם ולתרגל אותם, במתכונת של אחד בלבד בכל פעם. עם זאת, ברגע שקיבלנו מושג כללי על השלושה הללו, עלינו לקבצם יחד ולחזור בחזרה אל קו ההתחלה, ומכל צעד הכי קטן מאותו רגע ואילך, לנסות ליישם את כל השלושה. 

נתחיל עם תיקוף מחדש של המוטיבציה שלנו. שכפי שאמרתי, מערבת שאיפה המניעה קדימה וכמו כן רגש מניע המדרבנים אותנו להשיג את אותה שאיפה. כל שלושת נתיבי התודעה העיקריים של התודעה הם רלבנטיים כאן. עלינו להחליט נחרצות להשתחרר ממצב הסבל בו אנו וכל היתר נמצאים, שפירושו של דבר הוא שאנו חושבים, "אני מוכן/ה לוותר על זה בגלל שלא רק שזה דוחה ונורא, אלא שזה גם ממש משעמם." זה רק ללכת סחור סחור במעגלים. אנחנו עוברים מבעיה אחת לשנייה, ממערכת יחסים לא בריאה אחת לבאה אחריה, התקף כעס אחד אחרי השני. הדבר רק ממשיך שוב ושוב וחוזר חלילה. עד כמה זה משעמם בתכלית!

כשאנו עומדים לפנות הלאה מכך, ואנו מוכנים לוותר על זה, ויש בנו נחישות להשתחרר מהדבר, זוהי החלטה נחרצת להשתחרר. אז אנחנו פונים להסתכל על "מה אני רוצה להשיג? מהי השאיפה? מהו היעד?" זה לא רק להיחלץ מכך. השאיפה היא באמת להגיע להארה על מנת לעזור לכל היתר להשתחרר מזה; זוהי בודהיצ'יטה. 

על מנת לשאוף לכך, עלינו להשתכנע בכך שזה אכן אפשרי להשיג זאת. לשם כך, דרושה לנו ההבנה של ריקות, שכל הפנטזיות והקרנות התודעה הללו ודברים שגורמים לכל בעיותינו- אף אחד מהם לא תואם לשום דבר אמיתי. למשל, הפנטזיה ש"איפה שהוא ישנם נסיך או נסיכת חלומות על סוס לבן והם הולכים להיות בני זוג מושלמים לחלוטין עבורי. הם הולכים להשלים אותי בכל דרך, והדבר היחיד שמעניין אותם בחיים הוא אני; אני ולהשלים אותי ולתת לי כל רגע ורגע מהזמן שלהם ואת כל תשומת הלב. הם כליל השלמות". 

או שלא מצאנו מישהו/י, ואז אנו מנסים תדיר למצוא מישהו או מישהי כאלו, או שאפילו אם מצאנו בן/ בת זוג, תמיד נצפה מהם להיות כאלו, ואנו ממש מתעצבנים כשהם לא מתנהגים כך. זוהי פנטזיה. זה לא תואם לשום דבר אמיתי. זה לא שונה מלהאמין בסנטה קלאוס או בארנב פסחא. זוהי אגדת פיות נחמדה לילדים, אבל סליחה, דבר כזה לא קיים. 

עם זאת, אנו מאמינים שיש כזה אדם בגלל חוסר המודעות שלנו, התפיסה המוטעית שלנו- אנו פשוט לא יודעים/ות שאין בנמצא אדם כזה. בגלל שכזה אדם לא תואם לשום דבר אמיתי. אין שום בסיס לאמונה שלנו שיש אחד כזה. זה לא מחזיק מים; זה לא עומד במבחן של שום בדיקה, כך שהאמונה המבולבלת שלנו היא משהו שאפשר להפריך.

ובכן, זו דרך מאוד שטחית להביט דרכה על הסוגייה של ריקות; עם זאת, זו דרך טובה להתחיל. עלינו להתחיל היכן שהוא, אז עם ההבנה המעטה הזאת, נוכל להתחיל לחשוב, "ובכן, אולי זה אפשרי להיפטר מהבלבול שלי הגורם לכל בעיותיי. אולי לא אבין ברמה ממש עמוקה איך זה משפיע על ההמשכיות מסבב חיים אחד למשנהו וההסתובבות הזאת במעגל באופן הזה...אבל חכו רגע, האם אני באמת מאמין/ה בלידה חוזרת? 

זאת לא סוגיה פשוטה. כאשר אנו מדברים על השאיפה המניעה שלנו רק בשלב הראשוני הזה של תיקוף מחדש של המוטיבציה שלנו, ומנסים ליישם את שלושת נתיבי התודעה העיקריים הללו אפילו רק כאן, בשלב הראשוני, עד כמה אנחנו לוקחים ברצינות את התיאור המציג את השאיפות המניעות האלה? מהו הדבר שממנו ברצוננו להשתחרר באופן נחרץ? אלו אינן רק הבעיות של סבב החיים הנוכחי. צונגקאפה מבהיר באופן ברור למדי שהשלב הראשון של החלטה נחרצת להשתחרר הינו תרגול מדיטציה למען לידה חוזרת טובה יותר. "אבל הי, אין בי אמונה בלידה חוזרת. אין בי הבנה של זה, אז מה אעשה עכשיו?"

לאחר מכן אנו עושים צעד אחד קדימה בכתבי הלאם-רים, ובהם נאמר שעלינו לשאוף לפטור את עצמנו באופן מלא מכל הלידות החוזרות באופן בלתי נשלט. אך אז אנו חושבים, "ובכן, איך אוכל לשאוף לכך אם אני מאוד לא בטוח/ה לגבי כל הנושא הזה של לידה חוזרת?"

אנו ממשיכים מעט קדימה, ויש בנו רצון לעזור לכל היתר להשתחרר מלידות חוזרות באופן בלתי נשלט- זוהי הסיבה שבעטיה יש לנו רצון להגיע להארה, נכון? אז, "מהו הדבר אליו אני שואף/ת"? האם לא יהיה זה מעט נחמד יותר פשוט לומר, "אני רק רוצה להיפטר מכל הבעיות הפסיכולוגיות והרגשיות שלי בסבב החיים הנוכחי ולהיות מסוגל/ת לעזור באמת לכולם/ן עכשיו? האם לא נוכל לעשות את זה פשוט בלי העסק הזה של לידה חוזרת כאן? מכיוון שבאמת אין לי בטחון בנוגע לדבר הזה. אין לי הרגשה נוחה עם זה. אוקיי, החלטה נחרצת להשתחרר, בודהיצ'יטה, הבנה של ריקות, בואו ניישם אותן בתוך הגבולות הללו של סבב החיים האחד הזה בלבד."

אם נבחן את עצמנו בכנות, אפילו אם יש בנו שכנוע שאנחנו באמת יכולים להשיג כזאת מטרה בסבב החיים הנוכחי, האם אנחנו מרגישים בנוח עם זה? אם כולם מדברים על לידה חוזרת פה בכתבים הסטנדרטיים, האם זה באמת הולם פשוט לומר, "ובכן, אני לא אוהב/ת את החלק הזה, בואו נשליך את זה הצידה? אם אני יכול/ה להשליך הצידה את החלק הזה בגלל שאין לי חיבה מיוחדת אליו, מה לגבי כמה מהחלקים האחרים?" האם גם אותם נשליך הצידה? לאיזו מסקנה אנחנו נגררים כאן?

המסקנה היא שאם אנחנו לוקחים את כל הדבר הזה ואת עצמנו ברצינות, אז עלינו לקחת את מה שבודהה אמר ברצינות. הוא דיבר על לידה חוזרת; למעשה, נראה שזה מופיע כמעט בכל מקום בתורות הלימוד, אז עלינו לחשוב, "אולי זה משהו שעליי לנסות להבין. אולי זה חשוב." זה, אני חושב, הוא צעד מאוד גדול, צעד חשוב שעלינו לעשות, מכיוון שיש הרבה דברים בתורות הלימוד שלא מתיישבים היטב עם המנטליות המערבית שלנו. אלו הם דברים שלגביהם עלינו להחליט, ולחשוב, "ובכן, עליי לבחון ובאמת לנסות להבין מה בעצם הולך פה ולא לקבל את הדבר רק ברמה השטחית שלו."

באתר שלי, יש לי מאמר המדבר בכמה מקומות על דהרמה-לייט לעומת דהרמה של ממש, כמו קוקה-קולה לייט וקוקה-קולה של ממש. 

זו דהרמה-לייט כשיש לנו את הרעיון הזה: "בואו נשאיר בחוץ לידה חוזרת ואת כל הדברים מעין אלו; זה לא הדבר האמיתי. בואו נממש דהרמה רק בתוך ההקשר של סבב החיים הנוכחי." ביסודו של דבר, אם אנחנו כנים עם עצמנו, כל מה שאנו באמת רוצים לעשות הוא לשפר מעט את הסמסרה. זוהי דהרמה-לייט.

כעת, ישנן שתי גרסאות של דהרמה-לייט. גרסה אחת אומרת, "לידה חוזרת ויתר הדברים על גיהנומים וכך הלאה זאת רק אמונה טפלה שנועדה לאנשים אסייתיים, וזה לא באמת טוב עבורך. יש בזה קפאין וסוכר ודברים כאלה. דהרמה-לייט- זה הדבר הטוב ביותר."

הגרסה האחרת של דהרמה-לייט, שאני חושב שהיא הרבה יותר מקובלת, היא שאנחנו אומרים "בסדר, אני מודע/ת לכך שלידה חוזרת וכל הסוגיות מעין אלו הן מאוד חשובות בדהרמה. אני גם מודע/ת לכך שאני באמת לא מבין/ה את זה מספיק, ויש בי הכרה בכך שבמיוחד בנוגע ללידה חוזרת, יהיה עליי באמת להבין למה הכוונה בלידה חוזרת ובתורות הלימוד על ריקות העצמי, וכל אותם דברים אחרים המתייחסים לכך. זאת משום ש "אלא אם כן אני מבין/ה את כל זה, אז אפילו אם אני מקבל/ת את זה שיש כזה דבר כמו לידה חוזרת, לא אגיע להאמין בכך ברצינות. כך שעליי באמת להבין על מה בכלל מדובר בבודהיזם כשמדובר על לידה חוזרת. זו ודאי לא איזושהי נשמה המרחפת מגוף אחד למשנהו- זה כלל וכלל לא הדבר שבו מדובר. אז, אלך לאמץ דהרמה-לייט כקרש קפיצה, רק כשלב אחד בדרך. במלים אחרות, אני לוקח/ת את עצמי ברצינות ובשלב הזה בהתפתחות שלי, הדבר היחיד שבאמת יכולה להיות בי כנות לגביו הוא לנסות לעבוד בתוך ההקשר של סבב החיים הזה; זה הדבר היחיד שבאמת ובתמים מעומק ליבי אוכל להקדיש לו את האנרגיה שלי ואת רגשותיי."

יתרה מכך, "לומר, אני שואף/ת להשיג שחרור מלידה חוזרת ולעזור לכולם/ן להיחלץ מלידה חוזרת, אלו הן רק מלים עבורי עכשיו. אינני, ואני לא יכול/ה באמת להרגיש זאת, אז אני לא רוצה להעמיד פנים. אין לי באמת אפילו הבנה של זה, אז בשלב הזה, אני הולך/ת לעבוד בתוך ההקשר של מה שביכולתי להתמודד אתו רגשית ושכלית בגלל שאני רוצה שתהיה בי כנות לגבי מה שאני עושה. אני לוקח/ת את כל העניין הזה ברצינות, אך אני לחלוטין מכיר/ה בכך שזהו רק שלב; זו אינה הדרך הסופית של תרגול".

לאחר מכן, בכוונתי לנסות להבין כמה מההיבטים היותר קשים הללו, החל מלידה חוזרת, מכיוון שזה באמת מאוד מאוד מרכזי- חיי אנוש יקרי הערך, חיים ללא ראשית, והעובדה שאנחנו הולכים למות ואז להיוולד מחדש- זה לחלוטין נוכח בכל מקום בתורות הלימוד. בהקשר של חיים ללא ראשית, העובדה שזוהי הזדמנות נדירה שיש לנו עכשיו עם חיי אנוש יקרי ערך, זה לא נשמע הגיוני כלל בלי לידה חוזרת; כל זה מבוסס על לידה חוזרת. אני באמת הולך/ת לנסות להבין את זה."

אפילו אם עברתי דרך לימוד שלושת הנתיבים העיקריים הללו, עליי לחזור אחורה ולהתמודד עם הסוגיות המרכזיות הללו, כמו לידה חוזרת, מאחר שבאמת, כמה הבנתי? התייחסותי לכך שזו תהיה דרך מדורגת היא אכן רצינית. אני מביט/ה קדימה על הצעדים הבאים שאני רוצה לקחת ושעליי לקחת. באופן הזה, אני מתרגל/ת דהרמה- לייט עכשיו מכיוון שזה מה שביכולתי להתמודד אתו כרגע, ואני מביט/ה קדימה על היתר, זה בסדר גמור. עם הגישה הזאת, דהרמה-לייט היא מתאימה, זהו משקה הולם. 

זה הדבר שרציתי לדון בו הערב הזה במפגשנו הראשון. מכיוון, שכמו שאמרתי, זה קובע את הנימה של החשיבה. "או.קי, זוהי הרמה שבה אני נמצא/ת כרגע. או שרק הגעתי, או שלמדתי זמן מה, והדבר נלקח על ידי ברצינות, וזהו ההקשר שדרכו אני רואה היכן אני כעת ומה אני עושה." מכיוון שאם אנחנו הולכים/ות לנסות ליישם את כל הדבר הזה בחיי היום יום שלנו, עלינו לגלות כנוּת בנוגע לכך. זה חייב להיות משהו שאנחנו באמת מרגישים ומרגישים על בסיס יציב. 

זה לא מתבסס על העמדת פנים של להיות כה נפלא/ה וכה נשגב/ת ולהתרברב "אני עובד/ת כדי לשחרר את כל היצורים החשים", אנו בודקים, "האם אני באמת עומל/ת כדי לשחרר כל מקק ביקום מלידה חוזרת בלתי נשלטת? האם זה באמת מה שאני מרגיש/ה בכנות מעומק ליבי?" אנו מתחילים לבחון את הרעיון הזה שאנחנו באמת מוּנָעִים בצורה נכונה על ידי כך שיש בנו שכנוע שכל מקק היה אמא שלנו בחיים קודמים. באמת, עד כמה אנחנו כנים בנוגע לכך? האם אנו רוצים לשחרר את כולם מכיוון שכולם היו אימהות שלנו בחיים קודמים?

אם אנו מבינים את ההקשר המלא של מה שאנחנו עושים ואנו שואלים את עצמינו ביושר ובכנות "באיזו רמה אני עכשיו?" אז- תוך כדי יישום של כל זה בחיי היום יום שלנו- הדבר מתחיל לשאת איזושהי תוצאה; יש לזה איזושהי השפעה. מאוד חשוב להיות מציאותיים בנוגע לכך. אחד מהמאפיינים העיקריים של סמסרה הוא שיש בה עליות ומורדות, וזה הולך להמשיך עד שנשתחרר כארהט, שזה בעוד הרבה זמן מעכשיו. לפעמים יתחשק לנו לתרגל, ולפעמים לא. לעתים זה ילך לנו טוב, לעתים לא כל כך טוב. למה אנחנו מצפים מסמסרה?

זה לא שאנחנו עושים את התרגול, ועם כל מנטרה שאנו אומרים, הסמסרה הולכת ומשתפרת ומשתפרת עוד ועוד. זה בשום מצב לא הולך לקרות באופן ליניארי. אם אנחנו מציאותיים בנוגע לכך, אז אפילו כשדברים לא הולכים כראוי, עניין שעלינו לצפות שאכן יקרה, אנחנו פשוט ממשיכים. זה לא חשוב. זו לא הנקודה. עלינו לחשוב, "אני פשוט רוצה לתחזק את המאמץ שלי", אז זה יציב בהרבה. אנו יכולים לעשות זאת רק על בסיס של כנות אמיתית ויושרה מצידנו לגבי המקום בו אנו נמצאים.

כפי שה"ק הדלאי לאמה תמיד אומר, אל תשפטו את ההתקדמות שלכם בהתבסס על תקופה קצרת- טווח בלבד, אלא הביטו על פרק זמן של כמה שנים. אם המגמה הכללית של האופן בו היינו, לפני שלוש או חמש שנים נניח, והאופן בו אנו עכשיו השתפרה, אפילו שברמת היום יום זה עשוי לעלות ולרדת, אז אנחנו יודעים שמשהו היה אפקטיבי. אף פעם אל תצפו לניסים.

אולי יש לנו קצת זמן לכמה שאלות.

אני בתחילת הדרך, אבל אני רוצה לשאול אותך למה התכוונת כשאמרת, "אל תצפו לניסים?" 

נס יהיה מצב שבו נאמר מילות קסם, את מנטרת הקסם, או נבצע את תרגול הקסם ואז, לפתע פתאום, כל הבעיות שלנו ייעלמו. נוכל למעשה להיפטר מכל הבעיות החוזרות ונשנות שלנו וכך הלאה מבלי להשקיע בפועל עבודה רבה ומאמץ גדול, וזה יבוא בקלות. או להאמין שאיזשהו כוח חיצוני הולך להציל אותנו, ואנחנו לא צריכים לעשות שום דבר בעצמנו. אלו הם ניסים. באופן כללי, הם לא קורים. זה משהו מאוד מרכזי בבודהיזם: דברים לא קורים בלי סיבה. 

בזמנו של הבודהה, האם כל תורות הלימוד הללו וההיבטים של הדרך להארה שעזרו לו עם ההארה שלו עצמו היו קיימים?

זו שאלה שקשה לענות עליה בדרך בה נוכל לעבד אותה בקלות. אני יכול לתת לך את התשובה, אבל התשובה עלולה שלא להיות ממש מספקת עבורך. הבודהיזם מדבר במונחים של רצפים מנטליים שאין להם ראשית. על מנת להבין זאת, עלינו להיכנס לכל הדיון של סיבה ותוצאה. אז, איך להמשכיות רציפה יש התחלה מוחלטת? יתרה מכך, רצפים המשכיים המשתנים מרגע לרגע לא יכולים פשוט להתחיל משום דבר או שתהיה להם התחלה מוחלטת. מכיוון שאם אנחנו אומרים שמישהו יצר את זה, שאיזשהו כוח גדול יותר יצר את זה ובכן, האם לכוח הגדול הזה הייתה התחלה? או שאם אין לו התחלה לכוח הגדול הזה, עדיין נשארנו בלי התחלה. או עם הרעיון שלא היה דבר לפני כן, האם ללא כלום הזה הייתה התחלה? לא, הוא תמיד היה שם. לא משנה באיזו דרך ננסה לפתור את החידה, אין שום דרך שבה לא נצטרך להתמודד בסופו של דבר עם הסוגייה של היעדר התחלה. מנקודת המבט הזאת, לא היה בודהה ראשון, ומכיוון שכך, תורות הלימוד והשיטה תמיד היו זמינות. 

כפי שאמרתי, זו לא תשובה מאוד קלה להבנה או לְקַבָּלָה, אך זו השאלה. זה לא שבודהה הלך לבודהה אחר כלשהו שהיה בסביבה באותו זמן ולמד את זה. לבודהה היו מורים, כמובן, אך בראש ובראשונה, המורים שעימם הוא למד, הוא החליט שמה שהם לימדו לא היה עמוק מספיק, אז הוא ישב וגילה את זה בעצמו. ובכן, האם הוא פשוט המציא את כל זה? זו אינה תשובה מספקת מנקודת מבט בודהיסטית, למרות שנוכל להסתכל על זה כך כבני ובנות המערב ולומר, "הוא פיצח את זה, הוא היה גאון." 

מנקודת המבט הבודהיסטית נאמר, "ובכן, בחיים קודמים, בודהה למד את הדברים הללו עם מורים שהיו בסביבה באותו זמן. הרעיונות הללו, ההבנה הזאת הגיעו אליו בהתבסס על סיבה- שהוא למד את הדברים הללו קודם לכן- ועכשיו זה סוף סוף נראה לו הגיוני." 

כשאנו מתחילים להסתכל על זה, על כל שאלה בבודהיזם, אנו יכולים למצוא תשובות שטחיות. אבל אז, כשאנחנו מתחילים לחקור יותר ויותר לעומק, הכול מתחיל להיות יותר ויותר עמוק. האם תמיד היו נורות חשמל? האם האדם שהמציא את נורת הלהט החשמלית למד איך לעשות את זה באיזשהו סבב חיים קודם? האם על כך אנו מדברים?

אנו חוקרים. אנחנו לא פשוט מקבלים איזשהו הסבר. אנו מנסים לראות, "ובכן, האם יש בזה איזשהו הגיון?" כפי שאמרתי, השאלה הזאת יכולה להוביל אותנו יותר ויותר עמוק לתוך כל השאלה של ידע ואיך אנחנו יודעים משהו. האם זה מגיע מסיבה או לא? זוהי השאלה הבסיסית. 

אני עונה באופן הזה בכוונה בגלל שמה שאני רוצה להדגיש זה שאנחנו שואלים שאלה ומקבלים תשובה, והתשובה עשויה להישמע מאוד פשוטה. "הו כן, בודהה גילה את זה. הוא היה חכם והוא עבד ממש קשה ופיצח את זה". עם זאת, אין לנו אף פעם שביעות רצון מתשובות מעין אלו. זה אותו דבר כמו דהרמה-לייט, היכן שעולות בנו המחשבות, "בסדר, ובכן, אני יכול/ה להתמודד עם החלק הזה עכשיו; אני יכול/ה לקבל את התשובה הזאת. אוקיי, אני מרוצה מכך." יש להיות מודעים לכך שישנם הסברים הרבה יותר מעמיקים שהם הרבה, הרבה יותר מורכבים, ומערבים הרבה, הרבה יותר סוגיות ביחס לכל נקודה. 

על כל פנים, עלינו לחשוב, "כשאגיע לרמה נוספת של הבנה, אוכל לשאול את השאלה הזאת שוב ולהתבונן עליה ברמה עמוקה יותר." זו הנקודה שאליה אני רוצה להגיע. דבר מאוד חשוב בדהרמה הוא לעולם לא להיות מסופקים בנוגע לרמת ההבנה שלנו עד שהשגנו ידיעה תבונית ברמה מאוד מאוד גבוהה. תמיד יש רמה עמוקה יותר. אם נסתכל על המורים הגדולים ביותר מבין אלו הטיבטים- והם יכולים להיות כבר מאוד זקנים- הם עדיין הולכים ללמוד תורות לימוד עם מאסטרים אפילו יותר גדולים. הם עדיין לומדים עוד, עדיין עומלים על מימוש התקדמות, על העמקה גדולה יותר. 

רק מילה אחת אחרונה, דוגמא אחרונה אחת. טריג'אנג רינפוצ'ה, החונך המנוח של ה"ק הדלאי לאמה, אמר לעתים קרובות כשהוא היה אדם זקן, בהתייחס לתיאור הנרחב והמפורט של הדרך המדורגת להארה- כתב מהותי ועצום של ג'ה צונגקאפה, "קראתי את הספר מאות פעמים ובכל פעם שקראתי אותו, קיבלתי הבנה עמוקה יותר שלו". הוא קרא אותו כמה מאות פעמים במהלך חייו, זוהי הדרך ללמוד את הדהרמה.