להוקיר את החיים

ללמוד להעריך את החופש וההזדמנויות שלכולנו יש כדי לעבוד עם עצמנו במטרה לשפר את איכות החיים שלנו.

הֶסבֵּר

לעתים קרובות עולים בנו רחמים עצמיים בגלל בעיה קטנה כלשהי, למשל כשהמנה שרצינו להזמין במסעדה אזלה, או כשלא התאפשר לנו להזמין כרטיס טיסה או רכבת במועד או בתאריך שרצינו, או שכתוצאה מצינון לא יכולנו ללכת לשחות כפי שתכננו. אולם כשנתבונן באופן אובייקטיבי על חיינו, נבין שאנחנו ברי וברות מזל באופן שלא יאומן. אנחנו חופשיות וחופשיים ממצבים גרועים בהרבה שבאמת היו מהווים מכשול מבחינת היכולת שלנו לעשות דברים בונים או כדאיים. בנוסף, יש לנו הזדמנויות רבות כל כך, במיוחד כדי ללמוד על תורות רוחניות כמו בודהיזם על מנת לשפר את מצבינו בחיים.

אם נמצא את עצמנו באזור אסון, כמו נפאל לאחר רעידת האדמה ב 2015, או באזור מוכה רעב, או באזור מלחמה, או במקום בו תרגול רוחני מנוגד לחוק ולא זמין, או שנִנַעֵל עם פושעים אלימים בכלא, או שיהיה עלינו להילחם בצבא באזור מלחמה, איך נוכל ללמוד את התורות והשיטות הבודהיסטיות וליישם אותן בפועל? או מה אם הייתה לנו מוגבלות פיזית, מנטלית או רגשית קשה? זה אולי אפשרי, אך זה יהיה קשה במיוחד. או שהיה בבעלותנו ממון רב מאד, כך שמעולם לא היה עלינו לעבוד וכל חיינו סבבו סביב מסיבות, בילויים ושעשועים, ולכן לא היה לנו עניין בנושאים רוחניים? או שחסְרה לנו לגמרי הפתיחות והייתה עולה בנו התנגדות עזה כלפי תרגול רוחני?

בנוסף, יש לנו כל כך הרבה הזדמנויות עכשיו. קיימים תרגומים של הלימוד, הם זמינים בספרים ובאינטרנט, תורמות ותורמים תומכים כלכלית בפרסומם שַם, יש מורות ומורים, ישנם מרכזים שבהם נוכל ללמוד ואנשים התומכים בהם, ויש לנו את האינטליגנציה והעניין ללמוד .

העובדה, שאנחנו חופשיות וחופשיים ממצבים גרועים יותר וחיינו מועשרים בהזדמנויות אלה, הופכת את חיינו למיוחדים במינם. עלינו לשמוח בחיינו היקרים ולנצל אותם עד תום.

מֶדִיטָצִיָה

  • נירגע על ידי התמקדות בנשימה.
  • נדמיין שטיילנו בהרי נפאל בזמן רעידת האדמה, ונתקענו שם בלי שום דרך לצאת וללא אוכל או מים.
  • ואז נדמיין שחולצנו וחזרנו הביתה. 
  • נחוש כמה נפלא זה היה מרגיש להשתחרר מאותה סיטואציה איומה.
  • נשמח בחופש הזה.
  • נדמיין שאנחנו בסוריה והמדינה האסלאמית כבשה את העיר שלנו ואין לנו שום דרך לצאת.
  • ואז נדמיין את השחרור שלנו מזה.
  • נשמח.
  • נדמיין שאנו בתא כלא עם חבורה אלימה של חברי כנופיות שמאיימים עלינו יומם ולילה.
  • ואז נדמיין את שחרורנו מהכלא.
  • נשמח.
  • נדמיין שאנו גוועים או גוועות ברעב ובבצורת בסודן.  
  • ואז נדמיין שמוצנחת אספקת מזון ויש לנו מספיק אוכל לאכול ומים לשתות. 
  • נשמח. 
  • נדמיין שחלינו באלצהיימר ואין לנו יכולת לזכור שום אירוע ואף אדם או אפילו לומר שלוש מילים שמתקשרות זו לזו. 
  • ואז נדמיין שנרפאנו.
  • נשמח.
  • ואז בהדרגה נרגיש ששוחררנו מכוֹבֵד המשאות האלה על הגב - תקועות בנפאל ברעידת האדמה, לכודים בסוריה תחת דאעש, כלואים בתא כלא עם חברי כנופיה אלימים, רעב ומחסור בסודן, סובלות מאלצהיימר.
  • נרגיש את החופש הנהדר שיש לנו. 
  • אז נחשוב על כל ההזדמנויות המדהימות שיש לנו: קיימים תרגומים של הלימוד, הם זמינים בספרים ובאינטרנט, תורמות ותורמים תומכים כלכלית בפרסומם שַם, יש מורות ומורים, ישנם מרכזים שבהם נוכל ללמוד ואנשים התומכים בהם, ויש לנו את האינטליגנציה והעניין ללמוד.
  • בסוף, נזכיר לעצמנו את כל החירויות והמרכיבים המעשירים שיש לנו, ועד כמה שזה ייחודי בהשוואה למרבית האנשים ולרוב התקופות בהיסטוריה.
  • נשמח ונחליט בנחרצות לנצל את החיים הייחודיים האלה שיש לנו ולא לבזבז אותם.

סיכום

כשנחשוב על מצבינו הנוכחיים  ועל כמה שאנו ברי וברות מזל להיות, לפחות כרגע, חופשיים וחופשיות מהמצבים הקשים יותר בחיים, שלא היו מאפשרים לנו פנאי לעבוד על ההתפתחות הרגשית והרוחנית שלנו, נְפַתּח הוקרה עמוקה לְמה שיש לנו. אמנם החיים של אף אחד או אחת אינם מושלמים וגם אין מצב מושלם כלשהו, אך עם זאת, בהשוואה לכמה נורא יותר זה יכול היה להיות, אנו באמת ברי וברות מזל. עם ההוקרה הזו נְפַתּח את הביטחון הנדרש לנקיטת הצעדים לניצול ההזדמנויות שיש לנו כדי להפוך את חיינו לטובים עוד יותר.

Top