הקשבה ללימודי הדהרמה

ובכן, מדיטציה קיימת לא רק בבודהיזם, אלא גם במערכות אחרות רבות ושונות. בהקשר הבודהיסטי, למדיטציה יש משמעות של מימוש מצב תודעה חיובי באמצעות שיטה של חזרתיות. זה בדיוק כמו אימון אתלטי או לימוד על כלי נגינה שבמהלכם עלינו לחזור על דברים שוב ושוב; אך במדיטציה אנו מתוודעים ומתוודעות למצב תודעה חיובי על ידי יצירתו. בהתחלה זה ירגיש מאולץ ומלאכותי, אך עם הזמן תהיה לנו היכרות קרובה מספיק עם המצב התודעתי עד שהוא למעשה יהפוך להיות חלק טבעי מעצמנו.

רק משום שמשהו נוצר באופן הזה לא אומר שיש בו משהו בלתי הולם. אם אנו מנסים ומנסות לפתח מצב תודעתי חדש, אל לנו לחשוב שזה לא טבעי. הרבה בני ובנות אדם חושבים שהכי טוב להישאר כמו שאנחנו באופן טבעי, בלי לנסות לשנות את עצמנו בכלל. אבל אם היינו נשארים ונשארות במצבנו הטבעי, היינו עדיין עושים/ת את צרכינו במכנסיים. אך התאמַנו בשיטות שונות על מנת לשפר את חיינו. יש לנו את היכולת ועלינו לעשות את אותו הדבר עם התודעה שלנו.

אין תכלית בטיעון שעלינו להיות פשוט טבעיים כי אז הכול יהיה בסדר. זה משום שלהיות טבעי לא תמיד מביא לתוצאה הטובה ביותר. זה כמו שאם תינוק בוכה ואני מאבד את העשתונות, זה ירגיש טבעי להכות את התינוק כדי שיהיה בשקט; ובכן, זה לא ממש נהדר, נכון? אנו יודעים ויודעות שזו לא דרך פעולה הולמת, למרות שלתת מכה לתינוק עשויה להיות באופן טבעי המחשבה הראשונה שעולה כאשר הוא מתחיל לצרוח באמצע הלילה.

אז יש לנו מדיטציה, שממלאת תפקיד חשוב להפליא בלימוד ובתרגול הבודהיזם. לעתים קרובות יש מי שטועה לחשוב שלימוד ומדיטציה הם שני דברים נפרדים, אך זה כלל לא כך בתורות הבודהיסטיות.

על מנת לפתח הרגלים מועילים, עלינו ללמוד מה הם, אך למידה זו איננה מטרה בפני עצמה. עלינו לשלב את ההרגלים ולהפוך אותם לחלק מעצמנו, וזה מה שמדיטציה עושה. בדיוק כמו שאין לנו יכולת לעכל משהו אם לא נכניס אותו לפינו, וקודם כול נלעס אותו, אם לא נכניס את התורות לתוך התודעות שלנו ונחשוב עליהן, אין אפשרות שנצליח לעכל אותן באמצעות מדיטציה. וכמו עם אוכל, אין טעם פשוט ללעוס ואז לירוק החוצה. עלינו לבלוע ולעכל את המזון על מנת ליהנות ממנו.

איך נוכל להתחיל לעשות מדיטציה? כפי שראינו, מדיטציה היא השלב השלישי בתהליך בן שלושה חלקים. מבנה מסוג זה נמצא בכל המערכות ההודיות, כמו באופנישדות במסורת ההינדית. נדמה שרבים ורבות לא מעריכים את העובדה שרוב השיטות שבהן נעשה שימוש בבודהיזם משותפות למערכות הודיות מסורתיות אחרות. אך בשעה שהשיטות עשויות להיות משותפות, מה שמייחד את הבודהיזם הוא ההקשר: מהי המטרה שלנו, מהי הבנתנו את המציאות ומהי המוטיבציה שלנו.

שלושת החלקים הם הקשבה, חשיבה או הרהור מעמיק ואז מדיטציה. אם תרגול המדיטציה שלנו נעשה בהקשרו הבודהיסטי, אז התרגול נועד לעיכול התורות הבודהיסטיות.

מדוע מכוּנה החלק הראשון "הקשבה?" ראשית כול, בתקופתו של בודהה, אף אחת מהתורות לא נכתבה, כך שהדרך היחידה שבה ניתן היה ללמוד אותן הייתה להקשיב למישהו שמדקלם אותן מהזיכרון ומסביר אותן. בימינו יש לנו את האפשרות לקרוא את כל התורות, אז האם יש תועלת כלשהי בהקשבה להן? ובכן, התועלת היא בכך שזה נותן לנו קשר ישיר עם מורה חי/ה, שרוצה בכך  שהתלמידים והתלמידות יבינו. יש להם/ן את היכולת להסביר דברים במגוון דרכים, ואם יש לך שאלות, ניתן לשאול, בשונה מקריאת ספר.

החיסרון בהקשבה הוא שאם אובדת לך תשומת הלב, אין לך אפשרות פשוט לדפדף אחורה או להחזיר לאחור. מביך לבקש, אם את/ה בקבוצה גדולה, שהמורה יחזור או תחזור על הדברים רק בגלל שלא הקשבת. אולי בגלל שהתיישבת מאחור אין ביכולתך לשמוע כל כך טוב. החדר יכול להיות ממש חם ולהביא לתחושת ישנוניות. אז יש חסרונות. אבל זה אומר שעליך להשקיע מאמץ רב יותר, שזו איכות שיש לטפח בתורות הבודהיסטיות. לימוד ותרגול של בודהיזם אינם שיטה פסיבית כלל וכלל. 

ההוראות עבור המורה הן למעשה שלא צריך להקל מדי על התלמיד/ה, ושכמורה אינך צריך להסביר את הדברים בצורה ברורה מדי בפעם הראשונה. עבור אנשים מסוימים, כמוני, זה קשה כי אני אוהב להיות מאוד ברור. אם הייתי עוקב אחר הוראותיו של המורה שלי סרקונג רינפוצ'ה, שלימד אותי במודע כיצד ללמד כשהייתי המתרגם שלו, הוא אמר, "אל תסביר בצורה בהירה בהתחלה, כי מה שאתה רוצה זה להפריד בין מי שבאמת יש להם/ן עניין לבין אלה ששם מסיבה אחרת. מי שמעוניין או מעוניינת ישאלו עוד, וחשוב שהתלמידים והתלמידות יפתחו משאלה חזקה ללמוד עוד ".

אם, כתלמיד או כתלמידה, אתם מתלוננים על כך שמורה לא היה ברור ולכן אין לכם/ן רצון לחזור, עליכם לבחון את איכות המורה. האם למורה למעשה אין את ההכשרה והיכולת להסביר בצורה ברורה? יש רבים ורבות כאלה. או שמא המורה באופן מכוון לא נותן/ת לך את כל הפרטים, כדי לעודד אותך לפתח התמדה ואורך רוח? כל מטרת ההקשבה היא להגיע לשלב השני, שהוא לחשוב על התורות. זה הרבה יותר מועיל אם התשובה לא ניתנת על ידי המורה באופן מידי כי זה גורם לך לחשוב על זה קודם, דבר שיפַתח את איכות בחינת התורות בעצמך.

כל כך חשוב לבחון את התורות ולראות אם הן הגיוניות מבחינתך. לראות מהן מחשבותיך בנושא ואז לקבל על כך משוב. זה קשה בקבוצה גדולה וקשה במיוחד אם מפגש עם המורה מתאפשר רק פעם בשנה. כאן אני מדבר על מה שיהיה אידיאלי. במרכזים בודהיסטים רבים בהם המורה לא תמיד נמצא/ת, יש צורך להסתמך על חומרי קריאה ושמע, מהם נוכל ללמוד הרבה. זה לא נעשה על ידי התייחסות כלפיהם כאל רומן או כאל חומר לקריאה בשירותים; קריאת החומרים נעשית מתוך מצב תודעתי שמכבד. המעבר על החומרים נעשה לאט, לאט תוך חשיבה על הנקודות.  אם אתה או את נמצאים במרכז ללא מורה, עדיין קיימת היכולת לקרוא ולדון בנקודות ביחד. יתכן שלחֵלק מהמשתתפים/ות יש הבנה רבה יותר וביכולתם/ן לחלוק תובנות עם השאר. אם אנחנו כביכול "מתַרגלים ומתַרגלות חסרי בית", אלה מאיתנו שלא הולכים/ות לאף מרכז בודהיסטי או שלא מרגישים ומרגישות בבית במרכזים הקרובים אלינו, זה יכול להיות מועיל להצטרף לקבוצת דיון בודהיסטית מקוונת אם נמצא אחת כזו שמתאימה לנו.

אינטראקציה מסוג זה עם אחרים ואחרות מועילה מאוד, משום שאחרת לימוד התורות יכול להיות רק מאוד אינטלקטואלי, ללא התייחסות לחיים האמיתיים. עלינו בהחלט לגלות רצינות בנוגע לכך. זה לא אומר שנשב שם בנוקשות ולא נחייך בכלל, אבל זה אומר שבאמת ניכנס לעומק הדברים ונשוחח על הדהרמה. ונוכל לצחוק כאשר מישהו או מישהי יאמרו משהו מצחיק או יעשו טעות. 

עבור חלק מאנשי ונשות המערב די קשה לעשות זאת, להיות גם רגועים וגם די רציניים בו בזמן. זו אינדיקציה לאופן שבו אתם/ן משלבים/ות את התורות בחייכם. אחרי הכול, אחת המטרות הבסיסיות של הדהרמה היא לגרום לך לחוות אושר רב יותר. אם עדיין נשמור על רשמיות כאילו שאנחנו בצבא, זה אינו מצב תודעתי מאושר. יש בנו חשש מכך שלא נהיה מושלמים/ות ונעשה טעות ונענש או משהו כזה. זה לא בודהיזם!

אז בואו נחזור לנושא ההקשבה. אנו מקבלים ומקבלות עצות כיצד להקשיב לתורות, בהתבסס על הימנעות מלהיות כמו כד. ראשית כול, שלא נהיה כמו כד הפוך, כי אז שום דבר לא ייכנס; עלינו להיות בתודעה פתוחה. לא כדאי שנהיה כמו כד עם סדק, שבו הכול נכנס ואז דולף ישר החוצה. לבסוף, לא כדאי שנהיה כמו כד מלוכלך, מצב שבו יש לנו כל כך הרבה תפיסות מוקדמות מראש, עד שהתורות מתערבבות לחלוטין.

בעת הקשבה לתורות הבודהיסטיות, צריך באמת להימנע מהשוואה שלהן עם מערכות אחרות. את/ה עשוי/ה לחשוב, "ובכן בהינדואיזם זה אומר את זה, ובטאואיזם זה אומר כך." אחד המורים שלי נהג לומר, "אם תנסה להשוות בין שני דברים שאינך באמת מבין אף אחד מהם, לא יהיה בכך כול הגיון. אתה רק תישאר עם בלבול". אם יש לך הבנה מעמיקה של שתי מערכות, תוכל/י לבצע השוואה בעלת ערך. אם, לעומת זאת, אינך מבינ/ה את התורות הבודהיסטיות, אז ראשית עליך לשים בצד מחשבות על "האם זה ככה או ככה" ולמעשה פשוט להקשיב לתורות עצמן. אחרת, זה יתערבב עם התפיסות המוקדמות שלך, שלא רק שיכולות להיות מוטעות, אלא גם לא רלוונטיות.

כשהעצה אומרת לא להיות כמו כד עם סדק, זה מכוון לכך שלא נזכור את מה שלמדנו. אנשים רבים מוצאים את זה מועיל לרשום הערות, אבל אז טוב להביט בהערות לאחר מכן אם כבר רשמנו אותן. בכל מקרה, אלא אם כן יש לנו זיכרון טוב באמת, מומלץ לרשום לפנינו את הנקודות המהותיות.

מעניין להסתכל על הפסיכולוגיה במערב, שם אלא אם כן עלינו לעבור בחינה, בדרך כלל לא נתאמץ ללמוד משהו. נלמד על מנת לעבור את הבחינה ואם נוכל לרמות, אז מדוע לא? ובכן, זה לא עובד כאן. אין בחינה או ציון טוב או אישור של המורה. כל העניין הוא שאנו מנסים ומנסות לשפר את עצמנו, וכל מה שבודהה לימד - אם באמת יש לנו אמון בו - היה לטובת אחרים. אין תחרות עם אחרים ואחרות, עלינו רק לחשוב על התורות במונחים של עצמנו. אין לנו מחשבה ש"לאדם ההוא יש כעס, לי אין." מראת הדהרמה צריכה להיות מול עצמך, ולא מופנית כלפי חוץ.

הנחייה נוספת לגבי אופן ההקשבה לתורות היא להתייחס אל עצמנו כאל אדם חולה, לבודהה ולמורים/ות כאל רופאים/ות, ולתורתו של הבודהה כאל התרופה. ביכולתנו בנוסף לכך לראות את בני ובנות האדם שמימשו את הידיעה התבונית הגבוהה כאחיות ואחים המסייעים לנו. במילים פשוטות עוד יותר, אנו נכנסים ונכנסות לתרגול הבודהיזם מתוך הכרה בכך ש"יש לי בעיות." יש לנו מחלה, שעשויה להיות האנוכיות או הכעס שלנו, או מה שזה לא יהיה, ויש לנו את הרצון להירפא ממנה. בודהה הוא הרופא העליון ובכוונתי לקבל את התרופה המדהימה הזו ולא רק שלא אשכח ממנה, אלא שאקח אותה על פי ההוראות. אשתדל לא להחמיץ אף יום, ובהחלט לא אקח את כל הבקבוק בבת אחת. תרגול בודהיזם הוא קצת כמו נטילת אנטיביוטיקה! עליך לקחת את זה בזמן מסוים, ובמינון מסוים. זה לא יעזור הרבה אם נפסיק באמצע הדרך או אם נדלג על ימים. זוהי הוראה אחת לגבי ההסתכלות על הבודהיזם כעל מצב רפואי. 

הנחייה נוספת היא שבזמן קבלת התורות, נוכל לדמיין שאנחנו נמצאים ונמצאות בארץ טהורה והמורה הוא בודהה וניתנות לנו תורות טהורות. זה לא אומר שיש הכרח שנחשוב שהמורה הוא באמת בודהה, אלא שיש לנו תחושת כבוד כלפי המורים והמורות, כלפי עצמנו וכלפי התורות. אנו עושים ועושות משהו רציני, מה שלא אומר שעלינו לשבת שם עם פנים עצובות, אבל נוכל להתעלם מהחדר המחניק והחם ופשוט להתמקד בתורות הנלמדות בתודעה פתוחה. 

בודהה אמר בנחרצות שעלינו לבחון את התורות כאילו שאנו קונים/ות זהב. שלא נאמין לכול דבר רק משום שיש לנו אמונה בו. משמעות הדבר היא שכדי לעשות זאת עלינו להיות עם תודעה פתוחה, כמו גם  לצאת מתוך נקודת הנחה שבודהה לא ילמד משהו טיפשי רק בשביל הכיף. עם תודעה כזו, נוכל לבחון את התורות כדי להבין את משמעותן. אז נוכל לאמץ את מה שנמצא כנכון ומועיל עבורנו. אתן דוגמא להנחה מוקדמת, באמצעות חיי עבר ועתיד.

גדלתי בצורה מערבית טיפוסית ובוודאי שלא האמנתי בחיים בעבר ובעתיד כשהתחלתי לראשונה ללמוד בודהיזם. זה זר לצורת החשיבה של מרבית האנשים במערב; אם הם חושבים על החיים שלאחר המוות, סביר להניח שאלה יהיו חיים בגן העדן הנוצרי או בסוג כלשהו של גיהינום. אבל עם זאת, המחשבה על כך שכולם/ן היו אימהות שלי בחיים קודמים, נמצאת בכול התורות, אז אתה לא יכול פשוט לזרוק את זה מהחלון.

הדרך בה ניגשתי לכך בהתחלה הייתה לחשוב, "טוב, אצא מנקודת הנחה שהרעיון הזה של לידה חוזרת הוא נכון, גם אם אני לא מבין את זה עכשיו. אני לא מתכוון לתרץ את זה או לטאטא זאת מתחת לשטיח, אבל אקח את הזמן לנסות ולהבין את זה." עם הזמן הגעתי להבנה שכול מה שנבנה על בסיס לידה חוזרת הוא למעשה מועיל ונכון, ולכן אולי רעיון ההתגלמות מחדש לכשעצמו עשוי להיות נכון.

אתה למעשה מבין, בהמשך הדרך, שכשאתה אפילו לא יודע מהי תורתו של הבודהה בנוגע לשאלה מה הוא בעצם הדבר הזה שמתגלם מחדש, אז אתה לא יכול להבין לידה חוזרת. אתה צריך להגיע לרמה העמוקה יותר, ומשם, עולמות הגיהנום ורוחות הרפאים וכן הלאה מתחילים להיות הגיוניים. ואם אין לנו את ההבנה של טבעה של התודעה, אז שום דבר מזה לא יהיה הגיוני. לכן חשוב לא לדחות חלק מהתורות באופן מידי רק משום שאנחנו לא מבינים/ות או שזה נראה פשוט מוזר מדי. זו המשמעות של להיות בעל/ת תודעה פתוחה ושתהיה לנו המודעות המבחינה שאומרת: "כן, זה מה שבודהה לימד. בודהה לימד על לידה חוזרת (התגלמות מחדש). מצטער, יכול להיות שאני לא אוהב את זה, אבל זה כאן, ואצטרך להתמודד עם זה אם אני רוצה להעמיק בבודהיזם."

העצות שניתן למצוא בכתבים הבודהיסטיים מועילות לא רק כאשר אנו לומדים ולומדות בודהיזם, אלא גם לחיי היומיום שלנו. אף פעם לא טוב להיות כמו כד מלוכלך או סדוק! יישום הבודהיזם בחיינו הוא תהליך יזום, שמתחיל בהקשבה. לאחר שעשינו זאת נוכל באמת לבחון את התורות, בדיוק כמו  שהיינו עושות ועושים בעת קנייה של טבעת יהלום, תוך שמירה על תודעה פתוחה לגבי נושאים שאולי עדיין לא הבנו באופן מלא.